שלוש שש שש אפס חמש

22 ימים.

נעליים ושעון- יש.

היום הידרותרפיה.

מחר חיסון אחרון, לתקן את הפלאפון, לקנות יומן וצוללת צהובה.

מסדרת את החדר באבססיביות, מעיפה שקיות של זבל. כל שקית שיוצאת מרגישה נקייה יותר.

זה מה שאני עושה בחופש הזה. מנקה. אני רוצה לחזור לכאן לחדר נקי. לחדר שיהיה לי קל

לארוז בעזרת השם. מתרגשת בטירוף, מסדרת דברים אחרונים... לא ישנה בלילות כבר מלא זמן,

רק עם כדור זה מצליח..

נגמר לי מה לעשן. כפי שזה נראה כרגע אני הולכת לעבור כמה ימים ללא עישון, וזה נשמע לי מבעית.

אני כן חושבת שאולי זה לטובה כי אני כבר תקופה מאוד ארוכה מעשנת כל יום ולאחרונה יותר..

ואולי זה גם יאפשר לי להיות יותר צלולה ולטפל בענייני הטיסה כמו שצריך.. אבל מפחיד אין מה לומר..

וכמובן שעושה טלפונים גם לאנשים השנואים ביותר..רק בשביל איזה חתיכה

נגמר גן בלוט.. ריתמוס של שנתיים. כל יום מ10 עד 4. יום א' פסטה ברוטב עדשים כתומים, יום ב' אורז מלא ומש,

יום ג' מרק כתום וגריסים יום ד' בורגול וירקות בתנור יום ה' קוסקוס ומרק.

10:30 משחקים

11:30- סיפור ואז ארוחה

12:20- מזרונים, לנקות אסלות, לשטוף רצפה, להכין ארוחה

14:45- להעיר את הילדים

15:15 ארוחת מנחה לחם עם שמןזיתזעתר או שוקולד בלוט(טחינה+סילאן).

כל יום ב10 קריאות אסתי פסתי מאושרות ו20 ילדים שקופצים עלי בשמחה, מושכים לי בשיער מורידים לי את המכנסיים

ומספרים לי סיפורים על זה שהם לוויתן או לביאה...

20 מלאכים שבין היתר התפקיד שלהם בעולם היה לפגוש אותי ולהעביר אותי שיעור מסויים, כל ילד ותפקידו

20 מלאכים שכל אחד מהם לימד אותי כל כך המון....וכמה בכיתי כשעדי ניגשה להפרד.

עדי שברה אותי, הוציאה את זה ממני. חשבתי שלא אבכה.

שנתיים עברנו ביחד אתם הייתם בחיתולים ואני הייתי גם בחיתולים.. ועכשיו אתם גדולים ועוברים לגן של בוגרים,

וגם אני כבר קצת יותר גדולה ומחוזקת, ויוצאת לעולם אחר, של גדולים יותר....

אני גידלתי אתכם ואתם אותי.

היום בבוקר בשעה 10:40 קפץ לי הגוף ונבהלתי שאני מאחרת לגן. ואז נזכרתי שזהו...

כמה חיכיתי לחופש הזה וכמה אתגעגע אליכם... בברכה של האוכל אנחנו אומרים כל יום "לעולם אתכם אזכור"..

וכל יום התכוונתי לזה מחדש.