Nobody's really my friend, my friend
nobody wants to hold me back
as i fall through the holes in life
i stumble blindfolded.
there's my dog
who'd really love to - but he can't,
he's a too simple creature
for matters like that.
but when he looks
at me and smiles with his nose
like no one knows
that's close..
לא יודעת מה ימים מה לילות מה קורה פה בכלל. ניתוק מוחלט מהמציאות ורק כאב וכאב. מפחדת לכתוב.
מפחדת שיקראו. שידעו. רק אני יודעת באמת מה קורה שם בפנים, וגם יפעת שהכי קרובה בטח לא מתארת אפילו.
אפילו לא מתארת.
כל לילה כשההשפעה כבר עוברת אני לוקחת את הכדור שיפיל אותי למיטה, עם דמעות, וגרון כואב. כל לילה חושבת לקחת מנה כפולה ומכופלת.
פתאום כל היום הנהדר הזה התקמצ'ץ' לכלום אחד גדול. למה הכל היה חייב להתגלגל ככה?
למה השם לא עוזר?
למה אני עובדת מחר?
זה הסוף שלי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה