זה ימים לגמרי מוזרים.. הרבה התקפי חרדה אחרי תקופה שלא היה בה הרבה עצב בכלל..

מפחיתה עם העישון וזה אפילו לא כי החלטתי, הגוף פשוט לא עומד בזה...רעידות, הקאות...

יהיה בסדר עם הקטע הזה.

 

בחיים לא הייתי כל כך נואשת לגבר, ולסקס.

בעיקר לסקס, אבל גם לגבר.

אני לא מאמינה שקיבלתי סירוב מגבר להצעה שאי אפשר לסרב לה.

פאק, למה כל החברים שלי הולכים על 'זה לא בריא לנו\זה כן בריא לנו'....כמה חפירות סתם.

למה אי אפשר סתם להזדיין? בקטע חברי יעני, זה כיף לי זה כיף לך, כבר ראינו אחד את

השני ערומים, לא תהיה בושה, ואפילו יש קצת רגשות.. מה רע מה רע?

אני לא מאמינה. איזה גיי זה להגיד לא בריא.

 

אני רוצה לשלוח לתפוח שלי אסאמאס, אבל אני יודעת שמפה אין דרך חזרה והכל יתעקם.

אני יודעת שאני במרחק של צעד פצפון מלהגיע למצב נוראי כפול 4 ממה שאחים שלי הגיעו ביחד.

אני לא מאמינה שעוברות לי כאלה מחשבות מטומטמות בראש.

מה לעזאזל קורה לי? זה ממש פסיכי, זה מזכיר לי אז כשהפסיכוזה דפקה בדלת..

אני חושבת שהיא כבר נכנסה, ועוד ברגל ימין הבת זונה, למה הולך לה יופי

 

אני פאקינג הוזה אני פאקינג הוזה. אלוהים זה היה מפחיד.

 

די. אני צריכה... משהו. שיסדר לי את המוח.

אני צריכה לישון כמה ימים.. העבודה הזאת רוצחת אותי. אני חייבת להשיג את הכסף להולנד.

 

שבוע טוב שיהיה לכולנו