כשאתה לבד שם אתה מרגיש הכי דפוק בעולם
במיוחד שאנשים מסתובבים לידך בזוגות, או בקבוצות
ואם אתה אוכל לבד בא לך למות
אז אתה מוציא סיגריה כדי להראות כאילו אתה עושה משהו
כאילו יש לך משהו בחיים
הרבה פוזה שמוזה הרבה רעש, לא קל
צריך להיות חזקים
התקפי חרדה מה קרה לשינה שלי שוב
חשבתי זה נגמר
הפסיק לצאת לי ספגטי מהאף, עכשיו זה גושים חומים וקשים כמו אבן, וזה הרבה יותר גרוע
אני לא אוהבת אותי
כלומר, אני כן
אבל התנהגתי לא יפה
יעני מה אני מצפה בכלל אחרי מה שאני עושה ליחס טוב
לשמור על קשר עם חברים, לא לבזבז כסף על שטויות, לעבור את הריב עם אמא ואבא בשלום
לא לשכוח כדורים
לשתות הרבה מים
להטעין את האייפוד
מועקה
אולי לחזור לטיפול?
לא יודעת אם יש לי כוח לזה
אבא שלי מצחיק ונחמד והלוואי שלא יכעסו עלי.
תקופת הראסטות, אהבתי אותן אולי יום אחד הן יחזרו
תגובות
הוסף רשומת תגובה