לקום בבוקר ולצרוח שבא לי למות

לשיר את זה במנגינות שונות כי זה פשוט כבר חלק ממני, כי ככה אני מתעוררת בבוקר

להכריח את עצמי לתפקד, להכריח.

להגיד שאם אני לא אלך לגן אני לא אשרוד את היום.

לאכול קורנפלקס, לעכל אותו, לצאת עם פונצ'ה.

לקוות שהיא תעשה קקי מהר, להתנצל שהטיול קצר ולהגיד לה שאני ממהרת.

לצאת לגן בתחושה מחורבנת, לעשן חצי סיגריה בדרך לגן, לשמוע מוזיקה.

לכבות את המוזיקה לפני שאני נכנסת לגן כדי שהילדים לא יראו שאני עסוקה במשהו אחר,

כדי שיראו שאני לגמרי שם, לגמרי בשבילם.

לסדר מזרונים. דפנה נעמה לירי רותם הלל הגר נוני סופי צופי.

לנקות את השולחנות ולטאטא את הרצפה. לצאת החוצה. להיות עם הילדים.

אני או זאב או תרנגולת או נמר או אריה או דרקון או דינוזאור, והם אוהבים שאני

רודפת אחריהם ומנסה לטרוף אותם, ואז הם מכינים לי טחינה וקינואה ועוגות שוקולד בחול.

ונוני מכין לי עוגת תמרים.

לא להוציא על הילדים את העצבים המזויינים שלי.

להשאר בפנים לנקות כי אני יודעת שאין לי כוחות נפש להתמודד עם אנשים, גם אם הם קטנטנים.

להתחיל מפינוי השולחן, לנגב, להרים כסאות, לשטוף כלים, אחר כך לנקות את האסלות, לשטוף בשירותים,

לייבש, לטאטא את הגן, לשטוף לייבש, להוריד כסאות, להכין ארוחה:

שוקולד בלוט, שישה מלפפונים, 14 פרוסות לחם שיפון חתוכות לחצי, קנקן תה, 13 כוסות, 13 קערות עץ,

זעתר, שמן זית, לכסות את הכל בבד.

לשתות תה ולאכול קוביית שוקולד.

להעיר את הילדים ולבדוק למי ברח פיפי בשינה. להחליף למי שברח פיפי מכנסיים ותחתונים ולנגב אותו במגבונים.

להושיב את כולם, לברך, להכין לכולם מה שהם רוצים, לסיים את הארוחה, לקבל אותם ליד הדלת, לשיר את לחש

דלת הקסמים, לצאת החוצה, לנעול לכולם נעליים, לקוות שההורים יבקשו ממני טלפון לבייביסיטר, ושתפוחי

יבוא עם שיער פזור רטוב והחולצה עם הנוצות ולתת לו את הזבל האורגני.

לספר להורים את מי נשכו ומי נפל ומי בכה ולמי היה חום.

להוציא זבל ולסגור את הגן ולהגיע הביתה ולבכות ולבכות ולבכות ולבכות.

להוציא את פונצ'ה. לרצות למות. לא יודעת איך אני אמשיך את היום לא לדעת מה לעשות הדקות עוברות לאט כלכך

ואני חושבת שאני לא אשרוד עד הערב.

להתקשר לאהובי ועד שהוא עונה לחשוב שזה דפוק ושאני לא רוצה להכביד עליו. להפגש עם אהובי ולהתחבק

איתו ולנסות לשמור על שפיות.

לקחת קלונקס ברגע שאני מרגישה שזהו זה, אבל היום אני אקח יותר מאוחר בגלל שאנחנו מוזמנים לרות.

לקוות שהקלונקס יעשה את שלו ואני אשן בלילה, ואם לא- אז סיוטים כל הלילה, ואם לא- אז לא נרדמים בכלל

ומשתגעים במיטה עד הבוקר.

נרדמים ב5 וחצי, מתעוררים ברבע ל8, ורוצים למות.

 

אז זהו, זה הסדר יום שלי.

ב8 לינואר קעקוע שאני מאוד מחכה לו..וזהו. אני מקווה לשרוד את הימים האלה שהם לא קלים בכלל.

אולי אני אתחיל איזה טיפול מוזר שאני לא זוכרת עכשיו איך קוראים לו, ואולי אני גם אחליף את התרופה,

ואין לי כוח לכלום ובא לי רק לישון כל היום.

נגמר לי האקריליק השחור צבעתי כל דבר בערך שמצאתי בחדר..