להכנס למיטה ולא לצאת לעולם

אין לי כוח יותר

 

מחר זה הלילה האחרון שלך בחדר הילדים...

כנראה שבסוף אני כן אמצא את עצמי עם הקעקוע ההוא.

 

כל בוקר אלוהים כל בוקר אני רוצה לבכות

לא רוצה לצאת מהמיטה

 

היום רציתי לבקש ממך כוכב נופל אבל לא יודעת לא בקשתי

אולי התביישתי לבקש לידו

מה יש לי להתבייש כאילו שלא יצאתי חרא גם ככה

חולת נפש

 

אני שונאת תת מודע

 

אני שונאת שצריך להתבגר

 

אני שונאת אותה, אותי, אותו, אותם

 

כמה נעים לשנוא כמה נעים למות כמה כואב לצרוח.

 

אני שונאת פגיעה עצמית, ולמה דווקא איפה שיש לה צלקות הכי בא לי? כוס אמק

בחיים לא. בחיים לא צלקות כמו שלה. בחיים.

ב-ח-יים.

וזה לא שנאה בקול רם. זה גם לא שנאה בשקט.

זה סתם כאב, סבבה? סתם כאב. וזה לא ציניות.

 

כואב לי הגרון.