הסוד הקטן שלי.

בבוקר הרגשתי נהדר כי המוטיבציה הייתה בשיאה.

עכשיו קצת חולשה אבל אני אסתדר, כי חייבים.

אין מה לומר, היה בי משהו שהתגעגע.

וחוצמיזה יותר מדי רמזים מסביב אמרו לי ש.

אז שוב. נראה עד מתי אחזיק מעמד, איך שאני מכירה את עצמי לא הרבה זמן.

 

 

---

עריכה:

 

"יופי, אז סיכמנו שהכל בסדר?"

כמה שהוא אוהב את זה.

וכמה זה מגוחך שהוא לא מודה שהוא חיטט לי בדברים, כשהוא משאיר הכל הפוך. "כנראה מישהו חיטט".

מי, פונצ'ה? מיקמיק? אמא? אמא לא יודעת מה זה מחשב בכלל.

אז אל תשחק אותה. ואם ניסית לחסום לי אתרים אז לא הצלחת כי הם עובדים יופי.