זה מכתב בשבילך.

אני לא אכתוב איך קוראים לך, סתם כי אחר כך אנשים שלא דיברו איתי שנים פתאום מתקשרים ושואלים על מי דיברתי.

אבל אל תדאגי, אני אודיע לך שזאת את.

אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. אני רוצה להגיד לך הרבה דברים אבל זה מבולבל לי ואני גם קצת מתביישת.

בעיקר שחבל לי עליך, שקשה לי לראות אותך למטה, ולמרות שאמרת לי אז שאת ממש מנסה לשמור על חיוך,

אולי זה ממש פסימי להגיד, אבל לא רואים כל כך. וזה לא שאני שופטת אותך, ממש ממש לא... זה אמנם

בשליטתינו אבל לכי באמת תשלטי בזה. אני רוצה שיהיה לך ברור שאני לא כועסת ולא שופטת. רק דואגת.

את כל כך חכמה ויפה ולמרות שאת לא מדברת הרבה רואים לך את זה בעיניים. נראה לי שחבל שאת לא מדברת

הרבה. הצחקת אותי כשנתת לי לגעת לך בקוצים בכוס. זה הצחיק אותי ברמות מטורפות, וגם הייתי שמחה.

הרי זה היה החלום שלי במשך כמה חודשים טובים!

את כלכך מצחיקה וחמודה, אבל כל כך עצובה ואם פעם הצלחת להסתיר טוב אז עכשיו כבר לא כל כך.

מעצבן אותי שאלוהים בוחר אחלה אנשים ועושה אותם עצובים. זה בכלל לא פייר.

המכתב הזה בכלל לא יוצא לי. אני בטח אכתוב אחד אחר מתישהו. אני רק רוצה להגיד לך משהו אחד חשוב.

אל תשתגעי. בבקשה אל תשתגעי אל תתני לעצמך להשתגע, ואני בטוחה שאת יודעת מתי זה מתחיל.

מתי השד עומד לבוא ולצאת מתוך היופי הזה שלך. הלוואי וכל הסיגריות שאת מעשנת יעשו לו סרטן.

בא לי שתהיי שמחה בא לי שלא תלכי לאיבוד.. אפילו פונצ'ה בוכה.

תשתדלי.. אוף... איזה חרא זה שכל כך קשה ומעייף להשתדל..ולפעמים כבר כל כך נמאס ונראה לי

שאת מבינה על איזה הרגשה אני מדברת. את היית שם... תשמרי על עצמך.

 

זה מצחיק, אבל זאת בקשה גדולה מאנשים כמונו, הא?

אבל תנסי, רק קצת. אני פשוט מפחדת עליך.