שלוש שש שש אפס חמש

 

  -הפוסט צונזר כי היו כאן שירים מטרידים שלא כתבתי העוסקים בסקס זול ובגלל זה כלמני סוטים מגיעים לבלוג הזה- העריכה נעשתה ב 28.7.16   אחחחחחחחחחח.... אז מה קורה?

  איי וויש איי וואס פריטי   אוף באמת שאם הייתי עכשיו מקבלת פרצוף יפה במקום הפרצוף שלי הכל היה רגוע יותר זה פשוט מציק לי דוחה אותי איך הייתי רוצה פנים יפות שאני אוכל להצטלם סתם ככה בכל מקום ובכל מצב וזה יצא יפה ושאני לא אצטרך לפחד לאסוף את השיער כי יראו לי את הפרצוף ושאני לא אצטרך לשים כובע שמכסה לי חצי מהפנים הלוואי ולא היה עלי את העול הזה וזה לא יעבור ברגע שאני אקבל את עצמי כי אין כזה דבר, פשוט אין כזה דבר אסור לי ללכת עם פנים חשופות. מחוצ'נת שמנה שעירה ודוחה. אני נראית כמו איזה חיה, כמו גבר, כמו לא יודעת מה אני נראית. כל כך הייתי רוצה פנים יפות.. זה כל כך היה מקל עלי...   ובנוסף אני גם טיפשה, איזה כיף ובכלל, יש את אלה שגם יפים וגם חכמים, וזה הכי מבאס בכל הסיפור     איזה זין הא?

  אין לי מה לכתוב, אני סתם כותבת קר ממש אבל לא בקטע של מטאפורות מפגרות, פשוט קר לי, באצבעות בעיקר כי שטפתי ידיים עכשיו הכל די רגיל, די הרבה זמן לא חטפתי התקף חרדה רציני [איזה כיף ווהווו] אז הכל די שקט פה חלמתי בלילה חלום מצחיק שאני באה למספרה לצבוע את השיער לורוד זוהר, ואז כשהוא כבר מכין את כל הדברים אני נזכרת כזה "שיט אני לא יכולה לצבוע כי אורי מתחתן עוד כמה ימים ואיך אני אבוא עם שיער ורוד?!" ואז אני קובעת איתו לתאריך אחר.. קיצר, לא נראה לי שבאמת בא לי לצבוע, סתם חלמתי את זה כי חשבתי על זה אתמול בלילה אני ממש מתגעגעת לשיער הישן שלי, הארוך ממש, היפה.. יום יבוא, למרות שלהחזיק את עצמי בלי לצבוע לא נראה לי שאני אצליח, התמכרות זאת התמכרות תבתבתהכגלעחגךלכ!~!!! קיצר בראסמי שאין לי מה לכתוב אני סתם מזיינת את השכל כי הפוסט הקודם ממש מכוער ולא בא לי שהוא יהיה למעלה כל פעם אני נכנסת ואני רואה אותו במלוא כיעורו בימים האחרונים יש לי רגשות אהבה ושנאה קיצוניים מאוד לגבי המשטרה חחחחח וואי אני מפגרת הא? אה ואני רוצה להגיד לאחותי שאני אוהבת אותה, אז..אני אוהבת אותך! חח כמו זנזונת כלבונת אני פ...

  האיפור שבעיניים השריטות ממספריים קלוקנס ועוד כמה ועוד כמה ועוד כבר כמה ימים שבא לי לתלוש לעצמי את הצוואר את השערות ממש בא לי בוער לי ביידים זה רוצה לצאת אני תופסת ומושכת דם   נמאס לי מחרא דפוק     כבר השתגעתי לגמרי.

  בא לי לא לקום בא לי לישון לנצח אני לא רוצה לצאת מהמיטה בא לי לקרוע לעצמי את הגרון עם הציפורניים עם מזלג בא לי שאף אחד לא ידע שאני ישנה כבר הרבה זמן בא לי להרקב פה לבד לא בא לי לעשות שום דבר ולא בא לי לראות אף אחד לא בא לי ללמוד לא בא לי אמנות   כלום לא בא לי, אוקי? יופי

  זה מכתב בשבילך. אני לא אכתוב איך קוראים לך, סתם כי אחר כך אנשים שלא דיברו איתי שנים פתאום מתקשרים ושואלים על מי דיברתי. אבל אל תדאגי, אני אודיע לך שזאת את. אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. אני רוצה להגיד לך הרבה דברים אבל זה מבולבל לי ואני גם קצת מתביישת. בעיקר שחבל לי עליך, שקשה לי לראות אותך למטה, ולמרות שאמרת לי אז שאת ממש מנסה לשמור על חיוך, אולי זה ממש פסימי להגיד, אבל לא רואים כל כך. וזה לא שאני שופטת אותך, ממש ממש לא... זה אמנם בשליטתינו אבל לכי באמת תשלטי בזה. אני רוצה שיהיה לך ברור שאני לא כועסת ולא שופטת. רק דואגת. את כל כך חכמה ויפה ולמרות שאת לא מדברת הרבה רואים לך את זה בעיניים. נראה לי שחבל שאת לא מדברת הרבה. הצחקת אותי כשנתת לי לגעת לך בקוצים בכוס. זה הצחיק אותי ברמות מטורפות, וגם הייתי שמחה. הרי זה היה החלום שלי במשך כמה חודשים טובים! את כלכך מצחיקה וחמודה, אבל כל כך עצובה ואם פעם הצלחת להסתיר טוב אז עכשיו כבר לא כל כך. מעצבן אותי שאלוהים בוחר אחלה אנשים ועושה אותם עצובים. זה בכלל לא פייר. המכתב הזה בכלל לא יוצא לי. אני בטח אכתוב אחד אחר מתישהו. אני רק רוצה להגיד ...