מחכה לאיזה טלפון, דפיקה בדלת, משהו שכבר יבוא ויציל אותי מעצמי.

יושבת והמחשבות משתגעות נמאס לי לדמיין את האהובים שלי מתים בכל מקום

שוכבת במיטה ואלוהים ישמור הוידאו ארט שלי מתנגן לי במוח הוא הולך לצאת מפחיד

כמו טרנס רק בתמונות כשאת מסתכלת במראה את רואה מפלצת לצת לצת לצת

קצב מפחיד וכל מי שיצפה בזה לא יוכל לעמוד בזה ולא יוכל להמשיך להסתכל על שאר היצירות

כמו בנאדם, כי משהו קרה לו הרגע

איזה שד אנס אותו הרגע ולא נותן לו להמשיך לחיות כרגיל

יקח לו זמן להתאושש

מן שגרה מטופשת שחוזרת על עצמה ותמיד חוזרים לעשן ותמיד חוזרים לפסיכיאטר

תמיד תמיד חוזרים

והוידאו ארט יתאר את החיים האומללים שלי

ככה כולי ערומה מולכם, ואתם תדעו הכל.

הבוחן ינסה לדבר איתי וברגע שהוא ינסה להוציא מילה הוא פתאום יקיא כל מני דברים מוזרים

כיסא ופלסטלינה וטרקטור ובית וים ואש ורוח ואדמה ודגים ושלדגים וקומפרסור בצבע אדום

הוא יקיא ויצאו לו העיניים מהמקום, ואחר כך הוא יחנק

 

המחשבות שלי משוגעות והן לא עוזבות

אמא ואבא שלי כבר לא יודעים מה לעשות איתי

כבר מציעים לשחק משחקי חברה, וזה במילים שלהם, כן?

אני שוכבת במיטה בוהה, ואחר כך שותה קצת סירופ אקמול כי לא אכלתי ובא לי משהו מתוק לפה

ואז שורף לי בוושט כי סך הכל כמה סירופ אקמול בנאדם יכול לשתות ביומיים

 

אני מחפפת בתרופות

אני מודה שזה דפוק מצידי, אבל זה קשה מדי לזכור בימים שכאלה