ואיך חשבתי שהפעם זה עד הסוף

איך חשבתי שאני אצליח וראיתי את זה כהצלחה

איך חשבתי שהוא לא יקפוץ וינסה להציל, ואיך חשבתי שאני לא אכנע לו

ההבדל ביני לבינה זה שלי יש את יצר החיים ולה אין

לי לפעמים עצוב על עצמי ולה לא

וזה למה תמיד אני נשארת שמנה בסוף

כי עצוב לי על עצמי

זה די מבאס שבשביל האושר שלי אני צריכה להיות שמנה

אי אפשר להיות רזה ומאושרת

זה או רזה ומתוסכלת מהחיים או שמנה ודי שמחה

אבל שוב, נגיד אני סבבה והכל אבל השומן הזה הוא שם והוא כל פעם יוציא אותי מדעתי כשאני אחליף חולצה בבוקר.

היום כשהחלפתי בגדים רעדתי והסתכלתי לשומן בעיניים

הסתכלתי ממש חזק וזה היה מפחיד

הגוף שלי עשה לי ג'סטה ובמראה הוא נראה פחות שמן

התלבשתי מהר כי קשה לי להסתכל על זה

אכלתי היום ארוחת בוקר וארוחת צהריים עוד לא

אני כבר די הרבה זמן בבית ואני כן רעבה, אבל אני מפחדת

אני ממש מפחדת

אחרי אתמול ברור לי שכדאי לי לאכול, אבל לעשות את הצעד הזה זה לא פשוט בכלל

כל מה שעשיתי בימים האחרונים ילך לזבל, כל הדיאטה הלכה ושוב אני אהפוך לבהמה גדולה וכבדה

היום בדרך לביצפר שמעתי שיר של איימי ויינהאוס ודמיינתי את עצמי בקליפ במקומה

אבל היא רזה כל כך, ואני הלכתי בצעדים של פיל בום בום בום בום מרעידה את כל האדמה

אני לא רוצה להיות ככה אני מרגישה כבדה כל כך

אמא בכתה ואני בכיתי והתחבקנו ודיברנו והיא האכילה אותי

ועכשיו אני לבד בבית

לאכול את המרק או לא לאכול את המרק

וברור שבסוף אני אוכל אותו, אבל אז תבוא הדילמה להקיא את המרק או לא להקיא

ומצד אחד זה מרק אז קל להקיא אותו וזה יעבור די מהר, מצד שני להקיא זה חרא וזה מדכא לי תתחת

אבל מהצד הראשון, בגלל שאני בולמית מזויינת עוד לפני שדחפתי משהו לגרון הושט הנאמנה שלי

כבר מעלה את זה למעלה לבד, אז היא כבר עשתה כמעט את כל העבודה, ולמה לא לסיים עם זה?

ושיחות שיחות שיחות וריבים ריבים ריבים עם עצמי שני הצדדים והם משגעים לי את הצורה

הלוואי שהיה פה מישהו והוא היה שומר עלי דואג לי מחמם אותי מסתכל שאני אוכלת ואז

אחרי הכל יושב לידי ומרגיע אותי ולא נותן לי להקיא

אני לא יודעת מה לעשות קר לי כל כך אני לא יודעת מה לעשות אני לא יודעת מה לעשות

עד שהתחלתי לראות שוב את העצמות, עד שהן שוב יצאו קצת כמו לפני שנתיים

והיום בבוקר הסתכלתי על הבטן שלי ושוב היא הבטן של לפני שבועיים, גדולה נפוחה לבנה ומכוערת.

הסתכלתי עליה וחשבתי לעצמי שזה הדבר שאני צריכה לקבל כדי להיות מאושרת.

לקבל את זה שאני שמנה וזהו, ואין מה לעשות

נדפקתי, ככה אני, ככה נולדתי וככה אשאר, שמנה

דוחה

גדולה שתופסת מלא מקום

בהמה

ענקית

מגושמת

אני חולמת על גוף קליל שהעור נקי נקי ולבן לבן ומתוח מעל העצמות אני חולמת על רגליים ארוכות

על שמלה ורודה של רקדנית אני חולמת להיות סוף סוף ילדה, נקבה, ולא איזה בוצ'ה דוחה ומגעילה

אני חולמת על אסטטיקה על שיער ארוך ארוך וגולש שיער נשי אלוהים כמה אני רוצה שיער יפה ונשי

אני כל כך מגעילה את עצמי

אני כל כך רחוקה מהאידיאל

וכל כך רע לי פה, וכל כך רע לי שם, ואני לא יודעת מה לעשות, במה לבחור, לאן ללכת

אני צריכה מישהו כל כך.. שיעזור לי, שיזכיר לי מה טוב ומה רע, וכשאני בוכה שסתם ישב לידי

ישים יד על הברך שלי, ירים את פונצ'לה אלי למיטה, יביא לי משהו אם צריך...

 

אני כל כך רוצה לנוח.

 

---

 

אני כל כך מתגעגעת לקיץ אלוהים. לים לשיזוף.. אוף. אני חייבת שיזוף.. אני מרגישה כל כך מכוערת ככה..

בחורף אי אפשר להיות יפים ואי אפשר להיות שמחים. רק בקיץ.