אני לא יודעת אם זה צריך לבאס אותי שאני לא יוצאת איתן, או לא..

יעני, מצד אחד אני בחיים לא יוצאת וזה.. אבל מצד שני ראסמי מה לי ולמסיבות..

יעני עשרים ל11 עכשיו ואני עייפה ולמי יש כוח לצאת עכשיו בגופייה לתל אביב בקור כלבים לרקוד

תמיד שאני רוקדת אני מרגישה כמו קוף, כאילו כולנו ערמה גדולה של קופים שעושים תנועות מוזרות

בכלל, כל הקטע הזה של להיות בני אדם זה קטע מאוד קופי.

אז אני לא יודעת. איפשהו אני מרגישה גם שזה לא המקום שלי עכשיו, אני איפשהו מעל זה כרגע,

נראה לי. לא יודעת דיברתי עם אח שלי הרבה ופתאום זה הרגיש לי נורא מטופש לדבר איתה

על סמים וזיונים מזדמנים.. זה פשוט הרגיש לי ישן דפוק ולא מרגש.

מהדברים האלה של גיל 15. אבל איפשהו קינאתי, אני מודה. לא יודעת, כשהם עברו לתל אביב תמיד הם חזרו עם סיפורים מעניינים, ואני לא עברתי, אז אין לי את הסיפורים האלה. אני לא יודעת אם זה מבאס אותי או לא.

אני חושבת שאם הייתי עוברת עם כולם זה היה משנה אותי לרעה. הייתי הופכת לאני+הרבה בולשיטס. לא שעכשיו אני בלי בולשיט, אבל וואלה אני לא צריכה עוד, תודה. מחר הן בטח יחזרו בהאנגאובר עם עוד בחור לרשימת "הבנים שהזדיינתי איתם" ואיזה עישון בחינם עם איזה חרמן שיעשה הכל בשביל גישה לכוס שלהן, ואולי הן יספרו שהיה נורא כיף ומגניב, ואולי אני אפילו קצת אקנא שאני לא מאלה שיוצאים למסיבות ומשתגעים ככה, אבל אין מה לעשות, זה פשוט ממש לא אני.. לא מסוגלת, זה כזה קופי.. ולא שאני חושבת שהן קופות או משו, ממש לא.. זה פשוט מרגיש לי

מפגר לרקוד בין הרבה אנשים ולהזדיין בשביל שכטה.. יש לאנשים הרגלים מאוד מוזרים וקופיים.