"עד שאני תופסת אומץ ומנסה להתקרב ולהשיג לעצמי איזה חברה או שתיים, זה חייב להתפקשש".

זה הולך להיות פוסט נורא ילדותי.לגמרי נשמע מפה של ילדה בכיתה ד'.

סתם. אין לי חברות וזה ממש חסר לי. ואף אחת לא יכולה לכתוב לי עכשיו בתגובות "אני חברה שלך"

כי זה לא אמיתי. רק אחותי [לא שזה לא משהו, אבל אתם יודעים]. בא לי חברות מהכיתה כזה.

חברות מהשכבה. בא לי להיות חלק מקבוצת בנות לגמרי קיטשית.

אני לא יודעת למה, אבל כאילו לא רואים אותי ככה. לא רואים אותי כאחת שמסוגלת לדבר על ורוד ובגדים ובנים, והכי קטע, שאני ה-בחורה לדבר איתה על זה. יעני, אני הכי נקבתית בעולם בקטע הזה.

אני לומדת בכיתת מחול. אני לא רוקדת, סתם שמו אותי שם. יש מעט בנים ולכל הבנות יש יומן של הנסיכות של דיסני. כל הבנות יושבות בגוש אחד ואני מאחורה עם אבי לוי, שצועק כל שניה למורה

שהוא מת לסיגריה, ולפעמים אני מתביישת שאני יושבת לידו, ואני רואה פרצופים של בנות בקטע של "מה את עושה ליד האידיוט הזה?" אבי הוא אחלה, אבל הלוואי שיכולתי לשבת עם כל הבנות ולא להרגיש דפוק. בגלל שהן כבר מגובשות כזה, ולמדו ביחד הרבה זמן, קשה להיכנס כזה.

חוצמיזה יש גם את הקטע הזה שאני "פריקית". אני יודעת שעכשיו אנחנו כבר גדולים. כבר 17-18.

ממש גדולים. בעיקרון כבר אין את הקטע שקוראים לאנשים פריקים, וכולם בסבבה עם כולם וזה, אבל עדיין.. איפשהו מרגישים הבדל כזה.. אני זוכרת איך ליאת הייתה בשוק לגלות שאני חולה על צבע ורוד ויש לי מלא דברים פרוותיים וורודים בחדר. גם אני מדביקה מדבקות של כלבים ולבבות ביומן [הורוד של הלו קיטי]. ובכלל, אני בטוחה שהן היו נהנות אם הייתי מצטרפת לנסיעה שלהן לתל אביב היום.

יכולתי להראות להן חנויות מגניבות שהן בטוח לא מכירות, לסדר להן הנחות ולהיות קולית..

וסתם. אני מתה כזה..לכמה חברות. כאלה שאפשר לדבר איתן. יש לי את אחותי ויש את החבר, אבל זה דברים שונים. זה פשוט דברים שונים.

מה שקרה זה שהאקס שלי החליט להצטרף לכל הבנות בכיתה שלי. החברה שלו איתי בכיתה.

כשהם נהיו זוג אמרתי לו שזה מוזר שהיא מהכיתה שלי, אבל נו, גם את החבר הנוכחי שלי הוא הכיר והכל. פתאום שמסתכלים על זה עכשיו, יצא שאני גנבתי לו את החברים והוא גנב לי את החברות.

החברים שלו הרבה יותר אוהבים את החבר שלי והם התקרבו אליו, חוצמיזה האקס התרחק כי זה מה שצבא עושה. והאקס הזה. בר. סתם..זה מצחיק לי קצת. אבל הוא מסתובב לו עכשיו עם המחוליסטיות מכיתה שלי. תכלס, הכי לא הוא בעולם, אבל בסדר...

מבאס. רציתי להיות איתן בים ורציתי להיות איתן בקניון ויותר מהכל רציתי להראות להן קצת יותר איך אני ומי אני ושנחמד להסתובב איתי כזה.

 

הלוואי שיהיו לי חברות.

  

 

 

פונצ'ה שלי. מה הייתי עושה בלעדיך?