אני עדיין כאן.

 לא עדכנתי הרבה זמן.. סתם. אני אוהבת לכתוב כשמתחיל חודש חדש, ואז לראות כמה ענקי הארכיון שלי.

זהו, אין יותר תומר. הפגישה האחרונה הייתה נחמדה. עצובה, אבל נחמדה. תומר הביא ביסלים ואני הבאתי

דיאט קולה. שתינו ואכלנו ודיברנו על זה שאני אוכלת לידו, שזה די מוזר, ומגניב קצת.

כתבתי לו ארבעה עמודים, וציירתי לו ציור. ציירתי לו ילדה וכלבה, ועץ. הוא אהב את זה.

הוא אומר שהוא לגמרי הצטמרר מהמכתב. הוא קנה לי את הספר דמבו. אמר לי שכמו שדמבו יכול לעוף

בלי העורב גם אני יכולה בלעדיו. היה לי טוב איתו, ועצוב לי שנגמר. למה דברים חייבים להגמר.

אוטוטו אני מסיימת ללמוד ויוצאת לעולם הגדול. אני צריכה כבר לדאוג לרישיון, זה כלכך מטופש לדחות את זה.

אני מקווה שילך לי העניין של השירות לאומי. בעלי חיים זה החיים שלי. אני רוצה לעזור להם.

אני רוצה ללמד אנשים כמה הפרוותיים האלה מדהימים. השתנו לי החיים מאז פונצ'לה שלי, ואני לא מתחרטת לרגע

על הקעקוע, וגם לא אתחרט. אני יודעת את זה. [דרך אגב, אם להציץ כמה חודשים אחורה בבלוג שלי, כבר כתבתי

מזמן שאני רוצה לקעקע אותה על עצמי].

יש לי מחברות של הלו-קיטי ופוקה, הכל ורוד בטירוף. קלמר של קיפלינג, הוא דווקא כחול, והתאמתי לו את העיפרון חודים.

התיק שלי כבר ממש בלוי, עוד שניה מעלה עובש. הכל קרוע ומסריח ואני רוצה תיק חדש.

אני רוצה ללמוד לתפור ילקוט. פעם אחת כבר הוצאתי את הבד וכמעט התחלתי, אבל אז נתקפתי איזה פחד ותפרתי חצאית

במקום. מחר שיעור אמנות ראשון השנה. מאוד התגעגעתי למורה ולשיעורים. אני חושבת שבחופש הזה התפתחתי

מאוד מבחינת האמנות שלי, והרי כשטוב לך עם משהו בא לך שכולם יראו.

השיעורים עם רועי עזרו לי. הוא לא אמר הרבה אבל איכשהו עשה הרבה. הוא היה אמור ללמד רק איירבראש אבל שילוב

שלו ושל הדמיון המפותח שלי יצרו איזה משהו נחמד שהביא לאיזה שיפור ביצירות של הידיים המזויינות שלי.

 

אני מאוד רוצה תעודת הצטיינות השנה. וציון גבוה בפסיכומטרי [אין פאקינג מצב].

וסתם. רק בשוהם אנשים קונים איירבראש עוד לפני שהם יודעים לצייר.

רק בשוהם קונים באנג עוד לפני שמתחילים לעשן.

רק בשוהם ישנים עם פיג'מה של אדידס, ומצלמים את עצמך על הבוקר, עם הפלאפון הורוד המשוכלל.