זה כמו ללמוד לנסוע על אופניים, ואז להסתכל אחורה ולראות שאבא כבר לא מחזיק אותך.

זה מפחיד.

סך הכל, בכל זאת, אני כבר נוסעת על האופניים לבד וזה מגניב והכל, אבל לפעמים בא לי לחזור לכסא גלגלים.

 

ברומניה היה מגניב רצח. מקום ממש יפה. לא קניתי הרבה דברים. קניתי בושם [לייט בלו], שמלה יפייפיה,

וחולצה לבנה מגניבה. ולנוני קניתי בושם, משרוקית מגניבה שממלאים בה מים והיא עושה צליל קולי, ומלפפון.

 

סיימתי לתפור את המעיל, עכשיו אני עובדת על טוניקה לבנה שהולכת לצאת הכי יפה בעולם. מחר בוחן על

פיסול ואדריכלות ברנסנס ואז אני אסע לנחלת בניימין לקנות בד, ואולי אני גם אקנה עוד כמה מתנות לעצמי

 

זאת מן תקופה מוזרה. זה מפחיד להיות נורמלים.

אבא, אל תעזוב לי את האופניים, אני עדיין לא מוכנה לצאת לעולם הגדול.

 

הכל נראה מחוייך ויפה וזוהר, והכל גם די קרוב ללהיות ככה, אבל חכו רק שניה. חכו לי.

 

גם די לחוץ לי. בוחן באמנות, בגרות בספרות, מתכונת + בגרות במתמטיקה, בגרות באנגלית, בגרות בהסטוריה,

ואז ישר אחרי כל החרא ללמוד כבר נהיגה למען השם ולעשות פסיכומטרי.

ואחר כך ללמוד לתואר ראשון, ואחר כך להיות יפה ומליונרית. [אה כן, ומאושרת].

 

תומר, אל תלך לי. אני צריכה אותך.