אחרי כל השיגועים שנפלו עלי לאחרונה, סוף סוף הגיעה השלווה. אולי זה כי לא חיפפתי בלקחת כדורים, אבל אולי אני סתם מפילה הכל על כדורים ומחזור. חפפתי את הראסטות וסיימתי י"א בהצלחה, ואני גאה בעצמי מאוד מאוד. שירים יפים, סוליטר, ולבזבז כסף בלי הכרה, כאילו אני איזה גאידמק. כאילו אתמול ההורים שלי הלכו לחתונה של הבן של לב לביוב. לא לכתוב הכל כי המשטרה קוראת לי בבלוג וכותבת לי אסאמאסים בלילה שהיא עוקבת אחרי, ואותי כל זה מצחיק סך הכל. בסוף כולם יאכלו זין ואני אוכל קצפת. זהו זה. חופש גדול! אני אדפוק ציון בפסיכומטרי, אלמד נהיגה, אעשה קורס אירבראש, ואסיים את החופש תשושה אך מרוצה. בין כל הבלאגן אני אמצא לעצמי גם קצת זמן לים, אחרי הכל אי אפשר לחזור לביצפר לא שזופים... קניתי בשוק הפשפשים תיק נהדר ובפנים היה טמפון. היו לי התקפי חרדה והרגשתי שאני עוד שניה אמות, אבל בסוף נשארתי בחיים. נסעתי ברכבת, סיימתי את הבגרות בהסטוריה. השיר הזה מרגיע אותי. אני לא כותבת הרבה אבל אני כותבת מספיק... אני גם לא מציירת הרבה. אימצו את מאיה. :) ואת מיילו. :) מעניין מה יהיה בחופש הזה. איך תעבור...
רשומות
מציג פוסטים מתאריך יוני, 2008
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
זה כמו ללמוד לנסוע על אופניים, ואז להסתכל אחורה ולראות שאבא כבר לא מחזיק אותך. זה מפחיד. סך הכל, בכל זאת, אני כבר נוסעת על האופניים לבד וזה מגניב והכל, אבל לפעמים בא לי לחזור לכסא גלגלים. ברומניה היה מגניב רצח. מקום ממש יפה. לא קניתי הרבה דברים. קניתי בושם [לייט בלו], שמלה יפייפיה, וחולצה לבנה מגניבה. ולנוני קניתי בושם, משרוקית מגניבה שממלאים בה מים והיא עושה צליל קולי, ומלפפון. סיימתי לתפור את המעיל, עכשיו אני עובדת על טוניקה לבנה שהולכת לצאת הכי יפה בעולם. מחר בוחן על פיסול ואדריכלות ברנסנס ואז אני אסע לנחלת בניימין לקנות בד, ואולי אני גם אקנה עוד כמה מתנות לעצמי זאת מן תקופה מוזרה. זה מפחיד להיות נורמלים. אבא, אל תעזוב לי את האופניים, אני עדיין לא מוכנה לצאת לעולם הגדול. הכל נראה מחוייך ויפה וזוהר, והכל גם די קרוב ללהיות ככה, אבל חכו רק שניה. חכו לי. גם די לחוץ לי. בוחן באמנות, בגרות בספרות, מתכונת + בגרות במתמטיקה, בגרות באנגלית, בגרות בהסטוריה, ואז ישר אחרי כל החרא ללמוד כבר נהיגה למען השם ולעשות פסיכומטרי. ואחר כך ללמוד לתואר ראשון, ואחר כ...