אפצ'י.

 יפה שלי קטן. אני לא יודעת אם לשמוח או לבכות.

אני אמורה לשמוח, כי מצאת בית. כי עכשיו לא קר לך ואתה לא אוכל שטויות.

זאת בעצם הייתה המטרה שלי, לא?

מה הסיכויים בכלל להציל חתול רחוב? יש כל כך הרבה כמוך, כאלה, בצבעים הרגילים, עם פרווה קצרה..

העיניים שלך לא כחולות ואתה לא פרסי ולא סיאמי ולא כל החרא..ובכל זאת.

ראית מה זה? אנשים ראו את מה שראיתי בך. אני מתה כבר לדעת מי האמא והאבא החדשים שלך.

אני מקווה שהם חמודים, ושהם מלטפים אותך כמו שאני ליטפתי ומפנקים אותך.

אני מאוד שמחה שהבראת, כבר חשבתי שיש לך איזה אלרגיה לכל החיים, עם כל הבלוני נזלת האלה שהיו לך.(:

ובכלל, לראות פתאום ככה כמה גדלת...אלוהים. אני זוכרת אותך צוציק.

אנשים בטח יחשבו שאני מטומטמת שככה נקשרתי אליך.

 

קשה לי עם המחשבה שהבטחתי לבוא לבקר אותך ולא באתי. כל הלחץ וכל החרא. כל זה שחסכתי כסף ולא בזבזתי

על כלום. יכולתי לבקש מאמא לבוא איתי ולשלם עלי. יכולתי לעשות מאמץ פצפון ולבוא ולא באתי.

ידעתי שעם כל יום שעובר אתה גדל ומשתנה וכל כך כאב לי לחשוב שאני מפספסת את זה..

עדיין לא מאוחר מדי בעיקרון, חשבתי על ליצור קשר עם אמא ואבא שלך החדשים, לבקש לבוא לבקר,

אבל אני חושבת שאולי זה יציק להם, וחוצמיזה, אם בנאדם נוטש חתול מה זה פתאום לבוא לבקר אותו?

מאיפה יש לו את הזכות בכלל?

והם לא יודעים שאולי בעצם זה לא כל כך נטישה ושפשוט לא יכולתי לגדל אותך אז הבאתי אותך לשם.

האמת, שנראית לי די שמח באותו היום. לא יודעת אם שמח, אבל זה היה מן הקלה לשנינו.

המנורה ששמו לך מעל הכלוב חיממה אותך וזה היה לי נחמד.

 

אני מקווה שטוב לך. אני מקווה שתסלח לי על זה שלא באתי. אני אבוא לבקר אותך. הפעם באמת.

אני מצטערת כל כך אפצ'י שלי. אני אוהבת אותך.

 

 

כמה שהיית מצונן וקטן :) מסכן שלי כמה אפצ'ים היו לך!

 

ותראה לאיזה גבר קטן הפכת, ממש תוך כמה חודשים בודדים...

מצחיקול שלי.

אני כל כך מתגעגעת.