הפוסט לאידיוט.

 האידיוטים נרדמו ואני האידיוטית דאגתי לעניינים של חיים ומוות.

ובכלל, למה האידיוטית הזאת מרשה לעצמה ככה? אם הוא לא היה נכנס לה לחיים היא הייתה הרבה יותר

גרועה ממה שהיא עכשיו. והיא בטח גם בחיים לא תבין שזה כתוב עליה, כי הרי היא כל כך טובה ואהובה.

וכל האידיוטים שעושים ראסטות כי הם רוצים להיות כמו הבובי שלי יכולים למצוץ את הכוס האידיוטי שלי.

וכל האידיוטים שחושבים שחולי נפש זה מגניב, ומספרים לכולם שאולי היועצת שכבה האידיוטית שלהם תשלח

אותם לפסיכולוג. יועצות שכבה זה אידיוטי ולספר לכולם זה אידיוטי ולהיות אידיוט זה אחושרמוטה אידיוטי. אבל ממש.

ואין דברים כאלה. פשוט אין דברים כאלה. מאיפה הם צצים פתאום, כל האידיוטים?

צומחים להם מהאדמה הרקובה של החורף המסריח הזה שעבר עלינו. נבטים בצבע ירוק של עובש שאפילו חיפושית

של זבל מפחדת להתקרב, שלא להדבק באידיוטיות.

כל הלסביות שבכלל לא לסביות אבל אומרות בואנה אם אני אגיד שאני לסבית אולי אני אצא קצת יותר פריקית ואז

קצת יותר יאהבו אותי. יאללה צאו מהסרט שלכם יא אידיוטים!

חרטטנים שאומרים שהם זיינו סתם ככה, וחרטטניות שאומרות שהן בתולות סתם ככה אבל בעצם טוחנים להן ת'כוס

24\7. אידיוטים מזדיינים שחושבים שמגיע להם יחס של בנאדם, אבל וואלה יחס גורר יחס, עיקרון מידה כנגד מידה

ואני האלוהים פה בספר הזה, כי למזלי אף אידיוט עוד לא המציא את השלט המזויין שישלוט לי על המוח האידיוטי שלי.

אז אני האלוהים האידיוט, ואתם האידיוטים.

ואתם האידיוטים, תתחילו להוריד פרופיל. אתם מלאים בכל כך הרבה בולשיט שכדי שתסתמו את הפה.

ולא רק את הפה, גם תסתירו את העיניים כי המבט שלכם מזוייף ומטומטם ואידיוטי, ואת במיוחד. את מהתחלת הפוסט.

אם כולם נבטים רקובים אז את איזה מוטציה של החרא הזה, משהו שאף אחד בחיים עוד לא שמע ולא ראה ולא דמיין.

וממש עכשיו שאלו אותי מתי זה יפסק, כל הפוסט האידיוטי הזה. ובכלל, ממתי כל כך אכפת לי מהאנשים שמסביבי?

הם תמיד היו אידיוטים, זה לא שמשהו השתנה. גם תמיד הייתי מודעת לכך שהם אידיוטים, אבל אמרתי וואלה תהיו

אידיוטים בשקט, לא מזיז לי את התחת האידיוטי.

מתי זה יפסק? לא יודעת, אבל נוח לי להקיא על מי שקורא לי להקיא עליו.

זו מן בחילה נוראית ואז בא אידיוט והופך לאסלה ואפילו לדחוף עניינים לגרון כבר לא צריך.

 

הקיא יוצא לבד כמו זבוב שנמשך לחרא.

---

 תקופה של הרבה אמנות הולכת לבוא. אפילו חזרתי לצייר בעיפרון, שזה בנזונה. אקריליק מכחולים פחמים והמון המון מוזה. המוח שלי מוצף בדברים ועכשיו לשם שינוי אני אפילו קצת מצליחה להוציא אותם לדף. הסקצ'בוק שלי יראה טוב עוד כמה חודשים. לא כמו הקודם. אוסף של חרא מחורבן. איך לא אהבתי אותם, אלוהים. גם ביוני יהיה לי דוכן. צריך להכין קולקציה. לא יודעת של מה. של משהו. תכשיטים, תיקים, ציורים. לא חשוב מה. צריך לחסוך כסף ולקנות מכונת תפירה חדשה ומכונת איירבראש.