קמרה אובסקורה.

 שבועות על גבי שבועות שהחדר אטום לגמרי.

בריסטולים שחורים מודבקים בסרט הדבקה.

גם הוא שחור.

מה קרה, מלחמה?

 

לא מלחמה.

אמנות.

המון אמנות.

 

וכשהחדר שחור בכלל לא כל כך נורא.

אז יושבים בחדר ורואים סרט על הקירות.

כמו פעם, לפני הקולנוע.

מתרגשים כל פעם כשעובר אוטו, או איש, או חתול...

אחרי הכל, זה שוהם, ולא רק ששוהם,

זה קמרה אובסקורה, ואני כזאת ילדה קטנה.

 

 

 

 

אני ופונצ'ה, ומלא אדמה של הקקטוס מפוזרת על הרצפה

כי חושך והחצובה הפילה אותו, וממשיכים לעשות אמנות,

ונטאטא אחר כך.

קודם כל מצלמים.