ולמה אני עדיין מחשבת את זה אחרי המוות?
 
אבא בגרמניה, או פולין או משהו.
אמא בספרד.
סבתא וסבא בלוס אנג'לס.
אורי עוד מעט באומן.
 
אני פה עם גל, ולא רע לי בכלל.
איתה כאילו.
בתכלס... לא יודעת.
 
קשה כזה. לא יודעת למה.
לימודים, וה..זה.. ו.
לעזאזל.
 
היום בשיעור אומנות הבנתי שאני מאוד חולה.
יש את החולים שלא בשליטה שהם הכי חולים, ויש את הבשליטה, שבינהם יש רמות מסויימות, ואני בשליטה,
כל פעם כמעט נוגעת בגבול של המשוגעים האחרים האלה.
 
לא ישנתי יומיים ולא לקחתי כדורים יומיים.
אולי מחר יהיה בסדר.
 
[נ.ב- בכותרת לא מדובר על בי.אמ.איי. למה נראה לכם שאי פעם נתתי לעצמי להגיע לבי.אמ.איי 23?
איכס].