טיול.

פונצ'ה התיישבה באמצע הרחוב עם הפרצוף הזה שהיא עושה כשהיא לא מוכנה לוותר.
שאלתי אותה מה קרה ולאן היא רוצה ללכת, והיא אמרה שהיא רוצה ללכת לכיוון השני.
יש שני צדדים לגן היובל, אחד מהם נראה כמו התחלה והשני כמו סוף, אבל אני לא בטוחה שזה ככה, אולי זה הפוך.
אין לגן הזה שלטים.
בדרך כלל פונצ'ה ואני נכנסות לגן מההתחלה שלו ויוצאות מהסוף, אבל סתם כי זה נוח יותר.
היום פונצ'ה לא עשתה קקי איפה שהיא בדרך כלל עושה, אז הלכתי איתה שוב את כל הגן ובגלל זה כל הסדר השתבש
ויצא שכמעט חזרנו הביתה דרך ההתחלה של הגן ולא דרך הסוף כמו שאנחנו רגילות.
פונצ'ה המשיכה לשבת שם על המדרכה עם הפרצוף הקטן והעקשן הזה שלה, הסתובבנו, והלכנו לכיוון שהיא רצתה.
 
יש לפונצ'ה שני חברים קרובים, ועוד כמה שהיא סתם אומרת להם שלום מתוך נימוס. לחבר אחד קוראים סנופי.
הוא פינצ'ר מעורב, ובכל שאיפה שהוא לוקח כל העצמות יוצאות לו החוצה. סנופי הוא מהרגישים האלה,
ובכל פעם שהוא פוגש את פונצ'ה הוא בוכה, וגם בכל פעם שהוא נפרד ממנה הוא בוכה,
מה שיוצר מצב שכל הזמן שפונצ'ה וסנופי ביחד סנופי בוכה.
החבר השני של פונצ'ה זה קול. קול הוא לברדור גזעי, הוא אדיש כזה, וחכם.
יש לו נביחות מאוד גבריות וצעדים גדולים שמבהילים את כל הצרצרים בגן.
 
המשכנו ללכת לכיוון סוף הגן, ושמענו בכי של כלב. אמרתי לפונצ'ה שנדמה לי שזה סנופי ורצנו לבית שלו.
סנופי באמת היה שם, עוד רגע משתין מרוב התרגשות.
הוא בכה והם התרחרחו והוא ניסה לצאת דרך השער והיא עשתה פוזות והזיזה את הטוסיק ואז הם נפרדו לשלום.
פונצ'ה הסתכלה אחורה עד שלא ראתה יותר את סנופי, וסנופי המשיך לעמוד שם ולבכות.
 
אחר כך הגענו לבית של קול. הוא לא היה בחוץ אז אמרתי לפונצ'ה שהוא משחק סנוקר והמשכנו ללכת לכיוון הבית.
פעם קול היה יושב הרבה בחוץ וסנופי לא, אבל בזמן האחרון זה התהפך קצת.
ראינו כמה חתולים ואמרתי לפונצ'ה שלא צריך לתקוף אותם, ואז הגענו הביתה ופונצ'ה לא קיבלה כל הכבוד
כי היא לא עשתה קקי בסוף אבל היא תקבל בכל זאת אחד עוד מעט, סתם כי אני לא עומדת במבט המקסים הזה שלה.
 
פונצ'ה היא הבןאדם הכי תמים שיש.
היא מריחה פרחים ורודפת אחרי פרפרים ואפילו הוטרינר אמר אתמול שיש לה עיניים יפות.