ילדה לנצח.

 אני רואה את זה בראש ואני רואה אותך נופלת.

אני רואה את הריקוד ואני רואה אותה והיא זאת את.

אני לא מאמינה.

אני עדיין לא מאמינה.

איך היית משתוללת.

ילדה קטנה.

היום הטיול עם פונצ'ה היה אחר מאתמול.

שקט.

היא עשתה קקי ופיפי מהר מאוד ולא עצרה ליד כל פיפס, כאילו ידעה שכואב לי ורצתה לעשות את זה כמה שיותר מהיר.

היא שתקה ואני שתקתי והייתה רוח קרירה שאיכשהו ניסתה להרגיע לי את הכאב ראש, והציפורים גם כן קיפצצו שם

ושרו וניסו לעשות לי טוב.

זה גרם לי לחשוב שאולי גם את יכולה לעוף עכשיו, ויכול להיות שזה כיף.

כולם כל כך בכו היום.

כולם.

אבא שלך בכה כל כך. יש לו שפתיים שמזכירות לי אותך, ובכלל, יש לו פנים טובות וגם לך היו.

אתמול הייתי עצובה כי נשארו לי רק 2 ציורים שלך, ואני לא מוצאת את התמונה היחידה שלך שהייתה אמורה להיות לי במחשב.

אתמול נתתי למישהו ציור של מישהי שהוא אהב ועכשיו היא רחוקה. הוא כל כך שמח.

נתתי לו את הציור כי גם אני הייתי מאוד שמחה לקבל עכשיו ציור שלך.

לדעת שאת כל הקווים האלה את עשית. שאת החזקת את העיפרון. את החזקת את המכחול. את חשבת וצחקת.

כל-כך...חיה.

 

"מחר, אני אהיה כה רחוקה

אל תחפשו אותי מי שידע למחול -

ימחל לי על אהבתי,

הזמן ישקיט הכל אני הולכת לדרכי.

זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -

מן המדבר.

 והוא יבין -

אני חייתי ביניכם

כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני לצמוח לאיטי.

הרביתי לחלום החלומות טרפו אותי,

רציתי לנחם - אבל מרדה בי תשוקתי.

היה מיקסם ילדות,

היתה גם סערה בזרועותי.

אני יודעת שהדליקה אש זרה את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים היו ימים טרופים.

היה כאב חבוי ורגעים מכושפים.

אני אזכור מבט מגע ידיים בכתפי.

אני אהיה לצל חולף בשדותיכם

לסוד נסתר.

היו שלום,

אני חייתי ביניכם

כמו צמח בר."

 

השיר הזה, על המצבה שלך.

מצבה.

זה נשמע כל כך לא הגיוני.

היום איה אמרה משהו נכון.

היא אמרה שלפעמים היא ממש מרגישה שעוד רגע תיכנסי לכיתה ואז היא נזכרת ש.

לפעמים אני רואה בנות מרחוק ולרגע אני חושבת שזאת את ואני שמחה ולפעמים אני כמעט צועקת "ברוש! התגעגעתי אליך!"

אבל אז אני פתאום עוצרת את עצמי ומבינה שזאת לא את.

מעניין על מה את חושבת שם למעלה. את בטח חושבת לעצמך "מתי כולם כבר יפסיקו להיות עצובים?"...

את יודעת? את היחידה מכל החברה שהביאה לי כריות ליומולדת.

עוד שמת על זה סרט והוספת גם בלון. מצחיקולה. ליאור צדקה כשאמרה שכיף לקבל ברכות ממך.

 

הייתי רוצה לראות אותך שוב.

לראות אותך שוב.

לראות אותך שוב.

 

הבלוג

 

משתוללת על קרוסלה

 

עושה שטויות עם שיילי [שומעים פה את הקול שלך וזה כלכך מכאיב].

 

איך זה קרה.

 

קליפ לזכרה

 

 

יפה כל כך.