זה מצברוח כל כך מוזר.
אתמול דיברתי עם דוב בפעם הראשונה על כל מה שהיה. שוב בכיתי.
אני לא חושבת שמאז שנפרדנו הייתה פעם אחת שדיברנו ולא בכיתי.
ביקשתי ממנו שיספר לי שוב את הסיפור, למה הוא נפרד ממני.
האמת שזה כן חידש לי, ודי הרגיע.
אמרתי לו שאני שונאת את חברה שלו ואני יודעת שזה די טיפשי,
והוא אמר שזה בסדר, שהוא גם לא מחבב את בר.
אמרתי לו הכל. הכל.
הוא אמר שהוא מצטער, ושהוא לא התכוון.
אני חושבת שבכל התקופה הזאת [שנה וחודש] שהתייסרתי מהסיפור הזה,
כל מה שהיה חסר לי זאת השיחה הזאת. אבל מצד שני היא לא הייתה יכולה להתקיים
יותר מוקדם מזה, כי דברים התבשלו לי במוח, ואצלי הכיריים די מקולקלים ואפשר לבשל רק על אש קטנה.
התחבקנו. אפילו כמה פעמים.
וזה הרגיש לי טוב. אני חושבת שסוף סוף אני אוכל להרגיש קצת נוח לידו.
 
ולנושא אחר לחלוטין, שבטח לא תבינו ממנו יותר מדי:
 
כבר שנתיים, אה?
שנתיים ש...
עשה לי וואחד פלאשבק.
היה שונה. יותר חזק.
זה מצחיק, איך שההוא ידע...
ואיך שאכלנו אחר כך.
די נהנתי. אני רוצה לחזור על זה שוב.
אולי ב23.
החלום שלי זה לצייר במזגן עם מוזיקה, וזה.
לא חשוב. בחיי שלא חשוב.
 
ולעוד נושא משונה, אבל בלי קודים P:   :
 
אמא של טל התקשרה אלי.
לקח לי שעה להבין איזה טל, ולמה לעזאזל אשה יחסית מבוגרת מתקשרת אלי וקוראת לי
בכינוי שקוראים לי באינטרנט.
זה היה די הזוי אני חייבת לציין, אבל פסדר, נו.
אמרה לי שטל נסעה לת"א ושכחה את הפלאפון בבית ועדיין לא חזרה וכל זה.
בהתחלה לא דאגתי, ואחר כך קצת דאגתי, אבל בסוף אחותה שלחה לי אס.אמ.אס וזה.
אני מתחילה להרגיש חלק מהמשפחה חח P: עכשיו לא נוכל לעשות סקס.
[קיצר אחותי, אם את קוראת את זה תגיבי או משו, לדעת שאת חיה והכל.. והמסנג'ר שלי התקלקל
אז בטח לא נדבר בימים הקרובים..]
 
 
טוב. אני. כאב ראש. מקלחת. טיול עם פונצ'ה. פ"ת. תומר. הסוף של משחק החיים. לצייר משו.
ביי.