כמעט קעקוע ובסוף לא אז חרא.
אולי יצא בכל זאת אבל לא אגיד יותר מדי כדי למנוע שטויות.
דגים.
דגים וליצנים ותלתנים.
אני לא אוהבת בני אדם ואף פעם לא אהבתי.
אני בוכה יותר מדי ואוכלת יותר מדי.
אני רוצה כסף.
אני כל כך רוצה כסף.
אל תגידו לי לעבוד.
אני רוצה להפסיק להיות מטומטמת ומציקה וילדותית ולעשות לסביבה שלי טוב.
אני רוצה להצליח בלימודים באמת באמת.
ושיער ארוך יבוא לי בטוב.
כל כך כל כך בטוב.
בא לי רק איזה משהו להתחבא בתוכו.
עד שיבוא השיער אני אסתפק בשמיכה עם דובים ובובה של קוף ובובה של ארנב וחזיר וצפרדע וזברה.
הן כולן חברות שלי.
לא יודעת מה קורה לי.
אולי צריך להעלות את המינון.
לפעמים אני מרגישה כל כך משוגעת. [אני יודעת, אני יודעת שיש מקרים באמת באמת קשים ואני רק משוגעת לייט].
לפעמים אני שותקת והכל נראה לי מעורפל ואני אומרת מילים בודדות.
רק מילים בודדות, בלי משפט.
ללכת ברחוב ולהגיד למשל...כאב. או...דגים. ליצנים. ג'וקרים. פונצ'ה.
רק מילה.
ולא מצליחה לדבר במשך כמה שעות כאילו שיד מאוד חזקה מחזיקה לי את הפה ואני מפחדת.
 
שני דגים. אחד באדום-כתום-צהוב והשני בירוק-כחול-סגול.
אני.
 
לילה טוב.