"אני דורשת מכם לאשפז את אמא שלי. אמא שלי משוגעת". "אשה קטנה. להתחתן ולמות אחרי בדיוק שנה. כשהיא שרה, היא שרה מהאף, אבל זה מה שמיוחד בה. והיא תגזור את כל התלתלים שלה ותתמכר להירואין, ממש כמו בסיפור." ואם אתם תוהים למה אני לא עונה בתגובות- זה בעיה במחשב שלי, לא משהו נגדכם. ובקשר לציטוטים, לא בא לי לפרט. פירסינג נוסף מקשט לי את האוזן. 14 בדיוק. מזכיר לי את הפעם הראשונה שלי. גיל 14, קטנה כמו ג'וק. בזמן האחרון אני חושבת על אולי לא לתת לעצמי לעוף ישר אחרי סיום הלימודים. אני חושבת על אפשרות של בכל זאת לחיות כמו כולם. בכל זאת להכניס את עצמי לעוד מסגרת, עם כל החרא שזה כולל. אני חושבת על צבא, אולי שירות לאומי, אבל גם על צבא יצא לי לחשוב. גם על לימודים של מקצוע מסוים, וגם על ילדים, והכל. יכול להיות שזה טוב כל המחשבות האלה. יכול להיות שכל הדברים האלה שמוזרים לי עכשיו זה הדרך הנכונה, ולמרות שזה מפחיד לי אני צריכה להמשיך. החופש הזה יהיה בסדר כזה, אפילו אם אני לא אסיים אותו שלדית ושזופה. יום ראשון שיעור תפירה ראשון. כל יום ראשון ושלישי. ותכלס, אין לי הרבה מה לומר. כר...
רשומות
אני מרגישה מכוערת מתמיד לעזאזל המחשבות על המשקל מתסכלות ולא עוזבות וקשה לי עם זה שאני אוכלת רגיל אני נראית לעצמי שמנה מתמיד ובא לי לצום שמונים שנה הוספתי עגיל לעצמי ממש לפני כמה דקות ועכשיו קיבלתי כאב ראש בגלל זה 13 חורים בגוף. 20 ס"מ כבר נעלמו לי מהגוף אולי בסוף אני כבר לא אהיה. הבגרות בלשון תקועה לי כמו קוץ, ואם לא יהיה לי עכשיו 5000 שקל אני אכרות איזה משהו. זין בעין
המקרה המוזר של התוכי בשעת הבוקר
סוף סוף אמא החליטה ללכת לטיפול, וזה אפילו גרם לה להתנצל שהיא זרקה עלי בובה של קוף. היא גם קנתה לי את מלך החומוס ומלכת האמבטיה, המקרה המוזר של הכלב בשעת הלילה, ועוד כמה. אולי יום אחד היא תבין. לא לקחתי היום כדור ואני מקווה שיהיה לי מספיק שכל לקחת אותו לפני שתבוא התפרצות. אין לי כוח להשקיע בבגרות בלשון, ובכלל, אני מחכה לחופש הזה כמו לא-יודעת-מה. אתמול ציירתי כל היום, והמשכתי את זה בבוקר, ועדיין לא סיימתי. לא יודעת מה קורה לי. באמצע הולך להיות פרצוף צבעוני ולא מובן כזה. מן שילוב של כל השטויות שמסביבו. כמוני. זה סתם ציור ממש ישן שרק היום היה לי כוח לצלם. וזה סתם משהו שאני ואחותי ציירנו ביחד. וזהו. אוף. צריך כדור.
ימי ראשית הקיץ
והימים ימי ראשית הקיץ ימי ראשית בבוסתנים צבר ועץ הזית רוח חרישית הלך עבר בדרך עפר ימי בציר ימי ניגון ושיר ימי בציר ימי ניגון ושיר הלך עבר בדרך עפר ימי ראשית הקיץ עלמה יפה בחוט זהב רוקמת בדי קטיפה כדור של בדולח בידי קוסמת מראה שקופה הלך עבר בדרך עפר ימי בציר ימי ניגון ושיר ימי בציר ימי ניגון ושיר הלך עבר בדרך עפר ימי ראשית הקיץ ומי היה בדמות אותו העלם תרצה לשאול היה הוא הלך בבגדי בן מלך נסיך של שאול הלך עבר בדרך עפר ימי בציר ימי ניגון ושיר ימי בציר ימי ניגון ושיר הלך עבר בדרך עפר ימי ראשית הקיץ... ימי ראשית הקיץ בביצוע של בר בלפר באוזן, וזה בכלל לא רע. בגדים וצעצועים ודברים לא מזוהים מפלסטיק ורוד. אמא אומרת שלא התבגרתי ואותי זה דווקא משמח. יש תכנון לקעקוע הבא שהולך לבוא בקיץ, צריך רק לשבת על סקיצות עם המקעקע וזהו. בראש זה כבר מוכן. וסתם, תמונה של הראשון:
המלחמה האין סופית.
זה לא אני. מה קורה לי? הייתי רוצה להיות כמו מלכת באדולינה. לאכול פסק זמן ולהיות מאושרת. זה כמו ההוא שנתן לי כאפה כל פעם שהעזתי לחשוב שאני קצת יפה. לא נותן להיות מאושרת. לא נותן. קצת מנסה, פתאום כאפה. וזה משתיק אותי. זה משתיק את החיוכים שלי. את מעט המחשבות הבריאות והשפויות שלי. הייתי רוצה לוותר על זה. לוותר על הכאפה. לוותר על רגשות האשמה אחרי האוכל. להקיא שניצל תירס זה מה-זה לא טעים. ובגלל שזה בולמוס ואני אוכלת כמו מטורפת ולא לועסת, אז כל התירסים יוצאים בשלמותם ממש, ואני נחנקת ומתה. למה אני תמיד בוכה תוך כדי הקאה? ולמה בכלל אני בולמית? זה אחד הדברים המסריחים. הייתי רוצה לאכול כמו בן-אדם, מתוך רעב, כמה שאני צריכה. לא קצת מדי ולא הרבה מדי. לא מטירוף. סתם. מרעב. כמו רגילה. האמת שניסיתי. ניסיתי כבר כמה פעמים ואפילו זכור לי שעשיתי פוסט באותו סגנון לפני איזה חצי שנה. אבל זה חוזר. זה חוזר והולך וחוזר והולך. כל השנה אמרתי לעצמי שהחופש הגדול יהיה בשבילי דיאטה מטורפת, והנה הוא מגיע, בדיוק כשאני בשיא הנסיון להשתיק את הכאפה, ואני לא יודעת מה לעשות. למי להקשיב? לצד ששואף לחיים, או לצד ש...
סתם סבבה.
עיר קטנה / יהודית רביץ נולדה בעיר קטנה כל כך לא מיוחדת שאם לא היו נותנים לה שם הייתה בזה יותר אמת תמיד הלכה לטייל על פסי הרכבת בין אקליפטוסים שלא רצו להיות שם בעצמם אבל בלב תפילה קטנה הלכה איתה את כל הדרך בגדים שחורים שיער שחור שלא יראו לה את העור יש כזאת תהום בין העולם בחוץ לזה בפנים אנחנו מכוסים עננים מזל שיש לי מדרגות שחצובות בתוך תוכי שמוליכות למקום סודי גדלה להיות סוכן סמוי כל כך לא מיוחדת מבחוץ רק עוד קונה בעולם של לקוחות אבל בפנים היא כבר הייתה מלכה ומאהבת הסתחררה בנשפים בארמונות מכושפים ואותה תפילה קטנה הלכה איתה את כל הדרך למצוא לה נפש תאומה היא תיפתח לה כמו פנינה.. נחמד לי. היום יומולדת שלושה חודשים לי ולגוש. עוד כשבועיים חופש מוחלט ואני כמעט גומרת רק מלחשוב על זה. מזל טוב!
100 עובדות שאולי לא ידעתם עלי.
1) אני משקרת לכם בקשר לשם שלי כל פעם מחדש, לא באמת קוראים לי ג'ני. 2) אבל אם כבר אמרתי שג'ני, אז אני מעדיפה שתקראו לי ג'ן כי זה יותר חמוד כזה. 3) אני בת 16. 4) יש לי כלבה ותוכי. 5) היה לי פעם תוכי שדיבר רוסית. 6) מגרד לי הראש. 7) וזה מזכיר לי את הבחורה מהפורום, נו, זאת שמגרד לה הפופיק. מה שמזכיר לי שבקושי גירד לי הפופיק בחיים שלי. 8) יש לי עגיל בפופיק. ובפטמה. וספטום. ו7 לובים באוזן ימין ולוב וטראגוס בשמאל. 9) יש לי גם קעקוע ואני חולה לו על הטוסיק. 10) אני כבר 10 שנים אוכלת את אותה ארוחת הבוקר, באותה קערה, עם אותה כף. 11) הארוחת בוקר הזאת זה כריות עם חלב, ובשנה האחרונה ...