שלוש שש שש אפס חמש

  היתה אחת עם תחת משגע, ממודל ומפוסל כמו שרק אלוהים יודע. הכל עומד ומתנדנד ומתעודד לי בתחתונים, היא אומרת "בוא נשכב, רק כמו עכשיו-עם הבגדים". זה לא נתפס שלא נכנס אם לא פותחים את המכנס? את לא קולטת-את שורטת לי את הדרדס, תגידי, איפה את חושבת את יושבת,  על קרוסלה בקרקס?   אז היה לי יום כייפי לגמרי... התחיל בפאקינג 5 שעות בתחנה המרכזית בת"א אצל גיא אמריו. [עד שהוא פתח את הסטודיו ועד שהוא עשה ספונג'ה ופייייייי].. אבל בואנה אנשים קיבלתי פירסינג בחינם על זה שחיכיתי לו מלא זמן. אז סבבה כזה אני ואחותי התחדשנו. אמא כועסת לגמרי אבל מה אני יכולה לעשות.. קיצור אחר כך אחותי נסעה לבית שלה ואני וגל נשארנו בת"א ונפגשתי עם יקירי אמיר D: והוא קנה לי ליצן לאוסף!!!1 חמוד חמוד חמוד מחנות יד שניה יאויועו הוא אחד היפים.. וכמובן שקראתי לו אמיר (: . אעאאעע הוא כלכך יפייפה!!!!#$^$   היה שווה P:   בזבזתי איזה 700 שקל חח   זנות     בעיוש  

ולרגע חשבתי שזאת את, אבל מהר מאוד הבנתי שאין מצב. וזה קצת מפחיד, כי חלמתי עליך בלילה. איך נפלת ככה... כואב לי כל כך ובא לי לחבק אותך.   "היי.. תראי מי בא לבקר אותך." ואין תגובה. "מה, את לא זוכרת את ****?" ואין תגובה. ואפילו את הראש את לא מסובבת. ספק אם כי את לא רוצה, או כי פיזית  את לא מסוגלת.   יפה כל כך. מזעזעת. נוגעת בלב וצובטת בו חזק.   הרופאה תמיד אומרת שצריך איזון. בואי אני אתן לך כמה קילויים ואז כולם יהיו שמחים. את יודעת, אם אני אתן לך 10 קילו אנחנו נשקול אותו הדבר. זה יכול להיות נהדר. ועכשיו יקפצו כל המשופמים, יכתבו תגובות של יענו-מבינים, או לחלופין רוצים לעזור, או דואגים, או סתם מפרסמים תמונה של צ'יפס מלא בשמן... ואף אחד,  אבל אף אחד,  לא מבין, לא רוצה להבין, ולא יכול להבין. ואתם יכולים להרגע ולהמנע מלהשאיר תגובות מפגרות, אפילו את יכולת ההקאה כבר איבדתי. [וגם בזה לא הייתי טובה אף פעם.]

סוף להזנחה העצמית. ברור שרק להתחיל להתקלח, אבל גם זה משהו. לעשות רגליים והכל. ברור שזה לא השינוי בשלמותו, אבל זה צעד. צעד קדימה. לאט לאט. אולי זה יביא לשינוי גם בפנים. גם בלב. גם בראש.   סוף לתקופת הדוב. לנעוץ בו ציפורניים ולשנוא מכל הלב. להוציא. לנשום. להרגע. ולא אכפת לי יותר. לא אכפת לי. וברור שאני עדיין אשתגע והכל. וכמה קלוריות אכלתי ואם הוא יראה אותי בלי מייק אפ ואם הוא ידבק ממני בכיעור... לאט לאט. אז אני אתחיל מלהתקלח. מלעשות רגליים.   בייבי סטפס. בדרך לקצת יותר שלום עם עצמי. רק קצת.   באמת. זה יעשה לי טוב. זה יעשה לי טוב אפילו אם זה יגמר בעוד שבועיים.  [אבל יהיה חבל קצת...] לפרוץ את המחסומים. הפאקינג מחסומים הגדולים והמטרידים האלה. וזהו. דף חדש זה הפיתרון. איש חדש. חבר חדש.   חיבוקים חדשים.מגעים חדשים.לשון חדשה.זקן חדש.שרירים חדשים.חיוכים חדשים.נשימות חדשות. אהבה חדשה. והלוואי שלא תיבהל ממני. הלוואי שיהיה לי טוב.  

  [מתוך הסרט 'אלאדין'.]       ובמקרה שלי- לא כל יום רואים פרה שמחזיקה חזיר.     לא להתלונן שהפוסטים שלי מכילים לא יותר משלוש משפטים ותמונה, אתם גרמתם לכל זה.

לי,   לי,   לי!           אז כבר חשבתם על מתנה? P: