ההתאבדות שלי.

 אתה תגיע בשקיעה. הכל יהיה כבר מוכן.

יין אדום, פרחים לבנים מסביב, הכל יפה ושקט כל כך.

חיכיתי לך כבר הרבה זמן ועכשיו כולי שלך.

אתה הולך לקחת אותי עוד מעט לעולם אחר.

הולך להיכנס לתוכי, לתוך הלב שלי, כמו סכין.

ככה מהר, בקלות.

הכל יקרה מהר, בשביל למנוע כאבים מיותרים ולהנות מכל השאר.

אני אלגום מהיין למרות שזה לא טעים לי. עוד מעט זה כבר לא יהיה משנה.

אני ארגיש אחרת עוד מעט. עוד מעט אני לא ממש ארגיש.

אתה תתקרב אלי, תלחש לי באוזן לבוא.

תקח אותי לתוך השיחים כשהעיניים שלי עצומות.

אני אפול כי אני קצת מתרגשת ממך, ואני אדקר מהקוצים של השיח וטיפת דם קטנה תגדל לה לאט לאט

על היד שלי, ותטפטף על המכנסיים שאני לבד ציירתי עליהן.

אתה תושיט לי פרח אחד לבן וגדול. הכי גדול. "בשבילך" אתה תגיד ותעלם.

וגם אני אעלם. ושנינו קצת פה קצת לא פה.

קצת הכי למטה שאפשר קצת מרחפים.

 וכשהם יקראו את המכתב הם יחשבו שאחד בלי רגשות לקח את נשמתי ויתקשרו למשטרה.

אתה לא מי שהם חושבים.

 

אתה... אני.