מחכה לסוף החודש בקוצר רוח.

מחכה גם שיגדל לי השיער.

מחכה לאהבה.

 

האמת שאחרי שנפרדנו טעמתי כמה אחרים, והאמת שלא היה רע.

האמת, זה חיזק אותי לגמרי.

 

אני חזקה.

 

אני גם יפה. לא סתם יפה. אני יפה בלי מייק אפ.

אחרי כשנתיים שלא הוצאתי את האף מהחלון בלי מייק אפ, אמרתי שזהו.

ברור שאני עוד אשים לפעמים.

לפעמים סתם כי לפעמים עצוב ולפעמים כי יש איזה פצעון.

לא עוד מייק אפ כאובססיה.

 

חוצמיזה תגובה אחת שקיבלתי בפוסט הקודם קצת גורמת לי להתרגז.

אחת, דיברה שם על רחמים עצמיים. אמרה שאני חייבת להפסיק עם זה.

לא.

אני שונאת שאנשים עושים ממני לא בסדר דווקא כשאני הכי בסדר שיש.

אפילו קרה לי פעם שמרוב שאמרו את זה, הפילו אותי.

הפעם אני לא אפול בגלל כאלה שמנסים להחזיר אותי בכוח למקומות שהייתי בהם.

(וגם אם חלקם טוענים שהם רוצים רק בטובתי, יש כאלה שפשוט לא יודעים אז הם לא צריכים להגיד דברים סתם.)

אני כבר לא שם.

אני כבר לא שם.

ואני גאה בעצמי.

הכי גאה בעולם.