.

של מי את?

-אני של העצים.

בסוף לא אכלתי את הגלידה הזאת.

אם אתה רוצה אנחנו יכולים לשכב, וכשתחליט שאתה מספיק חזק בשביל שתהיה לך חברה ולא תבגוד בה,

אני לא אהיה עצובה. להפך, אני אהיה שמחה בשבילך. אהיה שמחה ואלך.

כבר ימים ששלושת הדברים האלה חוזרים על עצמם בשכל שלי שוב ושוב.

קול ששואל אותי של מי אני, ואני עונה שאני של העצים.

גלידה אחת שאכלתי לפני חצי שנה. (בסוף לא אכלתי אותה. וכן, זה סותר, ואין לי כוח להסביר).

וגם.

משפט כזה.. שלא בא לי לכתוב עליו. וגם אולי מעצבן אותי שאולי אתם מנסים להבין אותו עכשיו.

אבא חזר מחו"ל, ממש התגעגעתי אליו. הוא קנה לי מתנות גם.

חולצה מכופתרת ותיק ועוד כמה דברים.

מוזר שלא בא לי לפרט ולשים תמונות. לא אופייני לי.

אחי טס היום בערב.

התקופה הזאת משוגעת ובא לי שכבר יבואו הימים הרגועים שאמורים לבוא אחרי התקופה המשוגעת.

בימים האחרונים אני מציירת הרבה, בעיקר על עצמי ועל בגדים.

בעיקר קשתות, תווים של שירים, בעלי חיים, עיניים, ושדיים.

כלומר. כל זה. ביחד. כל פעם בצורות קצת שונות.

יצא לי לחשוב על איזה קעקוע אני רוצה לעשות, אז אני משלבת את הדברים שאני אוהבת בציורים.

עוד חצי שנה תהיה לי תעודת זהות ואולי גם ציור מוכן, ואם לא, אני אקח את הזמן שלי.

זה מצחיק, בעצם יצא שכתבתי שאני אוהבת שדיים.

לא התכוונתי ממש לאוהבת.

התכוונתי יותר לזה שהדברים האלה מסמלים עבורי משהו.

(במקרה של שדיים- נשיות. משהו שלקח לי קצת זמן לקבל ואולי עדיין לא קיבלתי לגמרי.

מסרבת לגדול.)

יש פה דג, שהוא בעצם גם ציץ.

יש תווים, קשת, עננים, עיניים.

יש ציפורים.

יש גם זנב-חזיר אבל לא רואים אותו בצילום הזה.

...

שלוש שש שש אפס חמש