בוקר טוב

יום ראשון היום, ביום ראשון תמיד שמנים.
אני בדרך כלל לא, אבל היום גם אני שמנה.
אכלתי קצת יותר מקורנפלקס בסופשבוע הזה.
קצת הרבה יותר מקורנפלקס.
אכלתי.. ארוחות. ארוחות של ממש. קצת יותר קטנות מפעם אבל עדיין ארוחות.
אל תגידו לי "יופי, תמשיכי ככה."
אני לא בטוחה בכלל שטוב לי עם האכילה הזאת.
היא קצת מפחידה אותי.
בעצם אני לא יודעת מה מפחיד אותי יותר.
האכילה, או לצום חמישים מליון שעות ואז להחליט שאני עולה למטבח לאכול, ואז להתעלף במדרגות.
 
אתמול מרטתי 350 שערות מיד שמאל עם פינצטה.
נשארו עוד המון, אבא שלי אומר שנראה לו שיש על כל יד 800.
אני חושבת שיש יותר.
 
אתמול נסעתי עם אבא שלי לתל אביב לאכול פיצה.
שאלתי את אבא עד כמה הוא שמח, מ1 עד 10.
הוא אמר 8. אני 10.
אחר כך אמרתי לו משהו ששיעשע אותו ואז הוא אמר שזה עלה אצלו ל10.
אחר כך נזכרנו בזה בדרך הביתה, הוא צחק וזרק "11." (:
 
משגעת אותי העובדה שדוב שם בעזה עם שיעול וחום, בקושי ישן, ואם כבר אז עם נעליים.
"ילד ישן עם רובה ועם חרב."
 
"פשוט לא כדאי לך למה זה מה זה ידפוק לך את החיים, טוב איך שבא לך יאללה ביי"
סוף שיחת טלפון עכשיו עם אור.
לא יודעת למה, אבל אני אוהבת את זה.
הפשטות שהיא זרקה את הדברים.
בחורה טובה, עושה לי חשק להקשיב לה.
 
לא ישנתי שני לילות.
אני לא עצובה ולא ממש מוטרדת. (מה שמזכיר לי שאני צריכה לקחת כדור.)
אני לא יודעת למה אני לא ישנה.
אני לא יודעת.
ואז אני נרדמת ב07:00 בבוקר, חולמת על אוכל, מתעוררת ב07:37
ורצה למטבח לאכול איזה חלב סויה עם ברנפלקס בתקווה שאני לא אתעלף במדרגות.
 
זה פוסט שמח עצוב.
שבוע טוב.