שינויים.
מירה אומרת שזה שאין יותר דוב קרה לא בזמן.
אני מסכימה עם מירה.
עוד מעט אני אתחיל ללמוד בתיכון.
החלטתי שאני רוצה לעשות מאמצים ולהגיע לשם כמה שיותר.
אור לא תלמד איתי, גם לא נשב בגן היובל יותר עם בורקסים מתחת לעץ דקל.
מעניין אם גם לספרייה בתיכון יש ריח של כוס.
הייתי רוצה שיהיה לה.
שלא הכל ישתנה.
אני גם חוזרת לחדר שלי לקראת התחלת הלימודים.
אני חושבת שאני כבר לא מפחדת.
אני יותר חזקה מהזכרונות האלה.
אני גם יותר חזקה מהטירוף, לפחות היום.
זה יהיה מוזר, לטייל עם הכלבה בבוקר, ואז לעשות קוצים,
לעבור את הכביש, ולהגיע לביצפר.
אף פעם לא הייתה לי כלבה.
אף פעם לא היה לי שיער קצר.
אף פעם גם לא למדתי בביצפר שהוא מול הבית שלי.
זה לא רע.
זה גם לא טוב.
או שזה גם רע וגם טוב.
בכל מקרה, זה שונה.
זה יהיה מוזר, בלי מירה. בלי דוב.
אח שלי טס לאומן עוד מעט.
זה נורא מוזר, כי אח שלי אף פעם לא היה ממש בתוך משהו כזה...
אף פעם לא היה בדרך כזאת, שהיא רק שלו, והיא שונה.
למשל כשאחותי חזרה בתשובה, אז יענו זאת הייתה אחותי.
היא תמיד הייתה אחת כזאת שעושה צעדים כאלה ואני ואח שלי היינו סתם ילדים.
עכשיו פתאום גם לאח שלי יש את הכיוון שלו.
וזה מוזר.
כשאווירון ממריא הוא מתרחק מאיתנו.
אח שלי אווירון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה