בשורה השנייה בשיר שלנו כתוב "אוהב אותך לנצח."

לגביי זה נכון.

ולגבייך?

כל כך מחכה ליום חמישי. לא יודעת בכלל אם יש למה לחכות.

אולי סתם תגיד לי מה נשמע ותלך לעשן סיגריה עם החברה.

 

אני הייתי רוצה שתחבק אותי חיבוק ארוך ארוך.

לא חיבוק של נימוס, כי אנחנו רגילים להתחבק.. חיבוק אמיתי.

אחר כך הייתי רוצה שנשב בספה מבודדת. רק שנינו.

אני רוצה שאנשים יסתכלו עלינו מרחוק ולא יבואו לזיין בשכל.

אני רוצה רק אני ואתה, רק לכמה רגעים.

אני רוצה שנשב קרובים.

ויש לי חלום אחד שבטח לא יקרה ואני עדיין חושבת עליו למרות שאני יודעת שלא.

הייתי רוצה שתחזיק לי את היד בזמן שאנחנו מדברים.

ובסוף הייתי רוצה שנתנשק.

שנתנשק ותגיד לי שהיית מבולבל ושאתה אוהב אותי ושאתה רוצה שנחזור.

 

זה מעצבן אותי לחלום יותר מדי.

בטח תבוא. תחבק אותי. אני ארגיש כמו איזה ילדה מאוהבת. :|

אחר כך נשב על ספה עם עוד מלא אנשים, ואני אתפוצץ. כי אני כלכך רוצה אותך.

כשלא תשים לב אני אסתכל עליך.

אני אשתדל להתנהג כמו ידידה.

אני אשתדל להיות מגניבה ואופטימית. לעשות חיים כאילו אני לא באמת שבורה.

כאילו אני לא באמת רוצה אותך הכי בעולם.

סתם, ידידה מגניבה שכיף להיות איתה.

 

אחר כך יכאב לי.

למען האמת, מהרגע שאני אראה אותך יכאב לי.

בעצם, כבר עכשיו כואב לי.

כבר כואב לי ממזמן. מאז שהלכת.

 

אני בטח אבכה. לא יודעת אם מבפנים או מבחוץ, אבל אבכה.

הלוואי שהייתי מספיק סקסית בשביל לנשק אותך ולכבוש אותך עם הנשיקה הזאת.

הלוואי שאתה עדיין אוהב אותי ועדיין נמשך אלי.

 

זה כלכך מעצבן שאי אפשר פשוט לקבל את זה וזהו.

זה כלכך כואב לעזאזל.

 

---

 

אח שלי מוצא חן בעיניי. הייתי רוצה להשתמש בכוח שלי כמו שהוא משתמש בכוח שלו.

 

תמיד ידעתי מי זה סלבדור השמן והכרתי אותו, אבל אף פעם לא ממש דיברנו.

"כשהייתי קטן," הוא התחיל לדבר, ומה שעבר לי בראש זה מתי אי פעם הוא היה קטן.

"באו אליי מכשפה ופיה. יכול להיות שזה סתם הייתה התערבות בינן, אבל הן באו אליי עם עובדה:

הולכות להיות עליך קללה וברכה. הקללה היא שכל חייך תהיה בית לזבובים, והברכה היא, שאם תרצה, משם תצליח"

"באמת?" שאלתי בתמיהה. לא שמעתי לא את הכלנאיים ולא את הנביאים מדברים על פיות ומכשפות מעולם.

"לא, סתם המצאתי את זה, ככה אני מעודד את עצמי, אבל מכאן אני באמת הולך להצליח".

איזה טיפוס מוזר הוא, אני לא מאמין.

"פעם חרבנתי בבית נטוש ואז הרמתי את זה במקל וזרקתי על הקיר. זה הצחיק אותי.

לזרוק נייר טואלט רטוב על קיר לא משתווה לזה בכלל. הרעש של זה על הקיר לא מפסיק להצחיק אותי, כל פעם מחדש.

בכל אופן אני עובד על פטנט של קקי מלאכותי חסר ריח ולא מלכלך שאפשר לזרוק על קירות או בהפגנות.

זה יהיה להיט! אני הולך להצליח מחרא!"(קטע מהספר שאח שלי כותב.)