מה קורה?

 היום עשיתי צעד ראשון בדרך שעוד לא מוכרת לי.

דרך שונה מהדרך שהלכתי  בה עד עכשיו.

זה מן יער כזה ממש מסובך, שלעצים שבו, יש פרחים ורודים עם אבקנים מתוקים מתוקים שמתעופפים עם הרוח בחורף.

(למען האמת, כמעט כל השנה חורף שם. יש ימים ממש בודדים עם שמש חמה כזאת, אמיתית.)

 

בהתחלה שאתה נכנס ליער אתה קצת לא רגיל לזה, לפעמים אתה מתחיל להתעטש כי כל האוויר מפוצץ באבקנים האלו..

אבל בסופו של דבר אתה מתרגל לאיך שזה מרגיש בפה, ואתה לומד להפיק מזה את הטוב,

וזה טוב באמת. יש אנשים שהתמכרו לזה.

 

נכנסתי ליער, וכאילו בכוח ניסיתי להרגיש את ההרגשה הלא בסדר.

לא.

זה לא מדוייק.

אבל חיפשתי אותה בתוכי. חיפשתי ורציתי להצביע עליה ולהגיד שאני מרגישה את מה שסיפרו לי.

האמת, סתם נכנסתי לסרטים.. הדבר היחיד שהיה לי מוזר זה שלא ידעתי אם אני מרגישה את זה או לא.

 

ביער יש לי את הבית עץ שלי.

כל מי שמתחיל ללכת בדרך כלשהי, יש לו בית עץ.. פשוט צריך למצוא אותו.

קפצתי קצת לבית עץ, אכלתי, שתיתי ויצאתי לריצה.

 

אני יעילה היום.

אני לומדת.

אני מתמודדת.

אני לא מובנת לכם, אבל לי כן, אז לא אכפת לי.

אני חשובה לי הכי בעולם, ואני רוצה לסיים את הדרך הזאת כמו מלכה.

 

גברת שלולית.