פוסט לא כל כך חשוב.
שזוכרים אתכם.
שאנשים שפגשתם לפני מלא מלא זמן.. אז אתם פוגשים אותם שוב,
ואז הם מתנפלים עליכם בחיבוקים, כשבכלל לא הייתם בטוחים שהם יזכרו...
אז יריד המיסטיקה חזר. פעם בשבוע.. דברים מגניבים כאלה, דוכנים. וזה.
אז יש כזה אחד.. משהו דומה לעין השלישית, אז המוכרים.
הם זכרו אותי.
זה היה ממש כיף כי בדיוק הייתי קצת עצובה.
הלכתי אתמול עם חולצה קצרה. כלומר. לא קצרה.. עד המרפק כזה.
נו, אני אוהבת ללכת בצעדים קטנים.
זה לא רע בכלל.
ורצתי אתמול. ובקושי הייתי בבית.
אתמול זה היה כאילו לחזור לקיץ של שנה שעברה.
הרבה יותר חופשייה.
(מחליפה שיגעון אחד באחר, וחושבת שזהו. שעכשיו הכל בסדר.)
דיברתי עם עובדת סוציאלית אחת.
לא סיפרתי לה את כל מה שסיפרתי כי רציתי אשכרה לשתף אותה.
סיפרתי לה בשביל לעשות לי סדר בראש, מה עבר עלי עד היום.
אני, זה כמו ספר שאני קוראת.. אבל ספר ממש ממש ממש ארוך..
ולפעמים אני קצת שוכחת מאיפה הכל התחיל.. אז סיפרתי לה, חזרתי כמה עמודים אחורה.
גם אמרתי לה שאני נהנת לדבר עם בני, כי הדפים בספר שלי הם כאלה.. שקשה להעביר אותם,
ובני עוזר לי.
בני עוזר לי להעביר דף.
ואני קוראת, ולומדת אותי...
לפעמים אני פשוט שונאת לשמוע.
אנשים שמדברים הרבה עושים לי פריחה.
לפעמים פשוט בא לי שישתקו.
פעם ביקשת ממני לשתוק.. כי דיי. כי נמאס. כי זה כבר לא מעניין ולא מצחיק ולא כלום.
עכשיו אני מבקשת ממך.
כואב לי הראש וביום ראשון פסיכיאטר.
אז.
זהו.
בערך סבבה כזה. קצת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה