זה סתם...

זה תמיד היה מטומטם ולא אמיתי. למה בכלל ציפיתי ש.. מה חשבתי לעצמי?

אף אחד לא אשם פה. זה פשוט לא זה. עכשיו צריך לנסות להסתדר, איכשהו.

בדידות.

אני מקווה שלא יהיה מחורבן בתיכון, כי בינתיים זה נראה ככה.

אין חברים ואין מגמות שמעניינות אותי. (חוץ מאומנות.)

---

 

אתמול קיבלתי שיחה משמחת מקים. איך זה שאנחנו תמיד נזכרות אחת בשניה באותו הזמן?

בדיוק רציתי לשלוח לה אס אמ אס. בכל מקרה, יום שני אנחנו נפגשות בת"א..

עדיין זוכרים אותי.

 

אני וטניה, כשעוד יכולנו לנסוע יחד למפגשים של ישרא:

 

אני וקים, ימים שאני בחיים לא אשכח:

 

 

געגוע.