חוזרת.

הייתה לי תקופה של בלבול. הרבה הרבה רעש בראש וסימני שאלה.

אחר כך, כשהתחלתי לשמוע תוכניות, להתקרב קצת לאח שלי, לדבר איתו יותר, להסתובב איתו,

התחלתי ללמוד ממנו ולאמץ גישות וכאלה.

בהתחלה השתגעתי איך זה שהכל פשוט לו כל כך וניסיתי בכל הכוח לחשוב כמוהו כי זה נראה לי כל כך הגיוני.

מן הסתם, לא הלך, כי צריך להרגיש את זה בפנים, לא לפעול כך או אחרת כי אחרים מרגישים את זה.

היה לי קשה. חשבתי לעצמי שאולי אני כישלון, ורק אצלו הדברים האלה עובדים וזורמים כל כך יפה...

אבל לאט לאט התחלתי לגלות דברים יפים בתוכי.

פחות בלבול. פחות סימני שאלה. יותר ביטחון עצמי. יותר אושר. הוא קורא לזה "אורי התותח."

 

אז באותה תקופה גיליתי את אותה ה..תותחית הזאת.

ברור שגם לפני זה היא הייתה, אפילו כשהייתי תינוקת היא הייתה, אבל באותה תקופה יכולתי לשים

עליה אצבע ולהגיד "זאת ג'ני התותחית." ולעומת זאת בימים פחות שמחים יכולתי לומר לעצמי

"היי, גם זה קורה, קיימת בתוכך גם ג'ני הלא תותחית".

 

הכל נהיה ברור ופשוט יותר. בלי יותר מדי סיבוכים.

ג'ני התותחית, ג'ני לא התותחית, מוח, ולב.

התמונה התבהרה לי, וגם כשהייתי ג'ני הלא תותחית בעצם הייתי קצת ג'ני התותחית בגלל שקיבלתי את זה שאני לא תותחית באותו רגע.

זה משהו שהיה מאוד משמעותי בשבילי. ללמוד לקבל את זה שיש גם תקופות רעות ושזה אנושי.

לא לכעוס על עצמי. לתת לעצמי זמן מנוחה אם אני רואה שאני צריכה את זה.

אם ג'ני הלא תותחית רוצה לישון יום יומיים בשביל לחזור ולהיות תותחית, פנאן, זה טוב לבריאות.

 

כל זה היה בחודשיים האחרונים של כיתה ח', נדמה לי.

 

אחר כך עברנו דירה. נהנתי מהפשטות והרגשתי שקיבלתי מתנה מאוד גדולה.

מהרג'י קורא ידע למשהו אחר, אבל בשבילי גם מה ששמעתי מאח שלי ומהתוכניות זה ידע.

זה הידע הכי חכם שאי פעם נכנס לי לראש (וללב.)

החודשיים של החופש הגדול עברו לי בבהירות לגמרי. ברור שהיו רגעים לא תותחיים אבל בתכלס אלו היו ימים יפים.

 

בחודשים הראשונים של הלימודים, מרוב לחץ, התחלתי לשכוח את הידע שלי.

זאת אומרת, לא לשכוח, הוא פשוט.. שקע איפשהו במוח.

הכל חזר להיות מסובך כל כך. כולם התחילו לנתח אותי, ואני נסחפתי לתוך ים של שטויות, אחרי כל הטיפשים.

זה התחיל בקלאודיה, אני חושבת שהגעתי אליה בקשר לאיזו בעיית דיכאון שהדביקו לי.

היא התחילה לשאול שאלות שלא ממש קשורות לעניין, ואמרה לבסוף: "תשמעי. יש לך או סי די."

מה זה או סי די? מי זה או סי די? מה היא רוצה ממני?

 

בסוף האמנתי לה. לי יש או סי די. יש לי או סי די. הסתובבתי ברחובות. ג'ני הלא תותחית עם האו סי די.

ככה האמנתי לה. מה עם הידע? מה עם הכיף? מה עם הפשטות שבג'ני הלא תותחית ובג'ני הכן תותחית והכל?

הרגשתי מסובכת יותר מהקשרים שיש לי בשיער.

אחר כך פסיכיאטר ומטפלת בחרדות- אבל לזה אני לא אכנס עכשיו.

 

מדי פעם דיברתי עם אח שלי. "מה קורה? הכל פנאן אחותי מה איתך? וואלה..לא בשיא.."

ככה היינו מדברים... והוא היה מזכיר לי דברים יפים, זה היה משפיע לאיזה יום, יומיים במקרה הטוב, ושוב נעלם.

כשהייתי שומעת את המילים שלו הייתי כזה מסונוורת, זה כאילו הזכיר לי את פעם, את התקופה היותר פשוטה.

שקעתי במחשבות ובלבולים וסימני שאלה. חזרתי לזה.

 

היום, אחרי תקופה ארוכה, מבלבלת, עצובה, כואבת, משגעת ת'מוח, וכמובן את הלב,

אני לומדת את הכל מחדש. לא בדיוק מחדש, אבל בערך.

מרעננת את הזיכרון. מרעננת את החוכמה. את הידע. מחזירה את הפשטות והאושר לחיים שלי,

לא רק כי זה כיף, גם בגלל שיש לי את האפשרות לעשות את זה.

 

היום בביצפר הרגשתי כמו ביום לימודים בסוף כיתה ח'.

הכל יהיה בסדר, הכל יהיה פנאן, דיגידנדן דיגידנדן דיגידן P:

 

ואפילו יש לי שרשרת, חדשה, דומה לזאת שהייתה לי בכיתה ח'..

זה מן דף חדש כזה, דומה אבל שונה, עם לקחים.

 

 

 

לילה טוב,

ג'ני התותחית, אבל לגמרי תותחית.[:

מגיע לי ללכת עם כתר על הראש. אתם יודעים למה? כי פאקינג הרמתי את עצמי.