מחזיקה את עצמי טוב טוב.

אני כבר מומחית.

רק עד יום שבת.

רק עד יום שבת ואז אני אבכה.

מרימה את הראש.

עוצמת את העיניים חזק.

אל תצאו. אל תצאו.

יצאו.

מוותרת, רק קצת, נותנת להן לצאת.

אני מרגישה את השיגעון שלהן בתוכי.

או שזה השיגעון שלי, בעצם.

רעש. שקט!

זהו.

זה מספיק.

אני חזקה.

אני חזקה.

אני לא בכיינית.

אני יכולה לעמוד בהכל.

אני אחכה לו,

וביום שבת, כשהוא יבוא.. אני אחייך אליו.

וגם הוא יחייך.

ואז נתחבק.

נתחבק נתחבק נתחבק נבכה.

 

ואז הכל יהיה שקט.

---

 

הדחקה זה טוב, אבל במידה.

ביום שבת אני ארוקן את עצמי.

זה יקרה. זה יקרה כי זה איתו.

רק איתו.

כל ההרגשות כל כך חזקות בימי שבת.

 

מבכי לאורגזמה.

פורקן לשמו.