2005

למדתי כל כך הרבה השנה.

למדתי הרבה על עצמי..

למדתי לדבר.

למדתי לבטא את הכאב שלי בדרך אחרת, יותר נעימה. יותר חלקה.

למדתי  על אנשים.

בשנה הזאת הסתכלתי המון על הכל.

המתבוננת. ככה אמרו עלי השנה.

זה לא רע, לומדים מזה המון המון המון.

 

העירו לי על המבט שלי השנה הרבה פעמים.

מבט מזלזל.

מבט תמים.

מבט של כבשה.

מבט לא מבין.

מבט כן מבין.

מבט לא שופט.

מבט מקבל ואוהב.

מבט לומד.

מבט מעצבן.

 

כנראה שהמבט שלי אומר הרבה.

בכל מקרה, אני מעדיפה את המבט של אח שלי.(עוד אובססיה?)

 

סתם בשביל לעשות לעצמי סדר בראש:

הצטרפתי לנוע"ל. תודה עמרי, עזרת לי המון.

קצת סמים.

התנשקתי עם קים. (נשיקה ראשונה.)

עברתי דירה. (וגם עיר. וגם קן בנוע"ל. אבל זה לא משנה.)

היה לי משבר עם הביצפר, חודשים האחרונים של כיתה ח' בקושי הגעתי.

שמעתי תוכניות. (ועדיין שומעת. השפיע עלי המון ולטובה.)

הרבה ים. בילויים עם אנשים חדשים.

ניצנים.

יש לי חבר נה נה בננה.

הורדתי את החרוזים מהשיער.

התוכי שלי מת :<

ג'ני- סקס. סקס- ג'ני.  נעים מאוד.

כיתה ט'. המון הברזות.

פסיכולוגית. פסיכיאטר. עכשיו זה רשמי. OCD.

התמודדות. (רוב הפעמים העירו לי על הפעמים שאני קצת בורחת, במקום לחזק אותי ברגעים שהתמודדתי והיה לי קשה.)

 

ועכשיו.. הרבה תקווה.

 

אנשים שהכרתי השנה וחשוב לי להזכיר אותם פה:

אור, דוב (נו מה? חחח), אמיר, אמיר 2 , נוגה, בני, ניסים ועדי (סתם כי הם גרמו לי לחייך),

נתי ופרידה (שגרמו לאחד המפגשים של ישרא להיות שונים עבורי חיח),

אביעד שלולתא, וניצן (כי אני היפי שהולך יחף! היה לי חופש ממש טוב ואני מפילה את האשמה עליכם!

חח, ועכשיו בטח תתחילו לריב לי בתגובות, שיהיה.) אורן, ירדן... ועוד רבים אחרים ומדהימים.

 

 

חשוב לי לכתוב על אח שלי הפוסט הזה, מי יודע איך הייתי מסיימת את השנה בלעדיו.

איך הוא הופך הכל לפשוט, זה מדהים.

ואיך הוא יודע להוציא אותי מהבלבול...

לכוון אותי בכל פעם מחדש.

כל פעם שאני קצת מאבדת את עצמי הוא מזכיר לי איפה התשובות לשאלות שלי.

אני כל כך מודה לו.

הוא עזר לי הרבה השנה. הוא לימד אותי הרבה.

תמיד אמא אמרה ללמוד ממנו.

אז, רק רציתי להגיד לו תודה ענקית מאוד מאוד.

 

אה, וכמובן תודה לי, שלא עזבתי את עצמי. שלא התייאשתי.

אני גאה בעצמי על השנה הזאת, לא משנה מה יאמרו.

 

יש דברים שרציתי לעשות השנה ולא הספקתי...

זה לא שנגמר הזמן או משהו, יש זמן, אני אעשה את זה בהזדמנות.

יש דברים בתוכי.

מחסנים מלוכלכים שצריך לפנות דחוף,

כי הדלתות שלהם מתחילות להישבר והלכלוך מציף אותי ואת הסביבה.

 

בבקשה, שהשנה אני אפסיק לפחד.

לנקות.

לנקות.

לא להחביא ולא לנעול דלתות ולעצום עיניים.

לנקות באמת.

 

יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב, אלוהים ישמור.

יש עדיין דברים שאני מעדיפה לכתוב בקטן...

 

בטח אני אערוך את הפוסט הזה אלפי פעמים,

 

אז.. שיהיה ככה, לבינתיים

 

להתראות 2005.