מוחאחא. חזרתי.

"לכו תזדיינו יודעים מה?! לא אכפת לי יותר! בחיים אתם לא עוזרים לי בכלום!"

-"טוב לכי מפה כבר אני אשטוף ת'כלים האלה!"

"מה שאני לכלתי אני אשטוף."

-"אחר כך את מתלוננת שאנחנו לא עוזרים אחד לשני."

"טוב. שקט. לכי לשטוף את החדר שלך."

אחרי שעה ככה.

"לעזור לך לנקות את החדר?"

-"מה שאני לכלכתי, אני אנקה. –טריקת דלת.- "

 

היא כל כך הרגיזה אותי. נעלתי את הדלת והתאפקתי כמה שיותר זמן לא לבכות.

בסוף נשברתי. אלא מה? הרי תמיד אני נשברת בסוף.

בכיתי ובכיתי.. שכבתי על המיטה וחיבקתי את הדובי שלי חזק חזק...

לפחות שעתיים בכיתי.

בכיתי כמו איזה ברז ששכחו לסגור.. כל השמיכה שלי הייתה רטובה..

הדמעות נשפכו ממני, אבל הפעם לא ניסיתי להפסיק.

ידעתי שאם אני אמשיך בסוף זה יגמר...

לאט לאט נרגעתי והתחלתי לחפש תעסוקה...

כחולת ניקיון ידועה, תוך חצי שעה כבר הספקתי להעלים הכל מהחדר.

 

החדר היה ריק, גם אני הייתי ריקה.

מרוב שבכיתי כבר נגמרו לי הדמעות..

הרגשתי רגועה.

לא הרגשתי יותר כלום... הכל חלק. הכל רגוע.

הריצפה חלקה. הקירות חלקים. המדפים גם...

רייקנות.

לפעמים אני פשוט אוהבת את זה.

הכל היה נקי כל כך.

שום דבר.

כלום.

כלום בפנים.

כלום בחוץ.

 

הסתכלתי על השעון, השעה הייתה 4 ועשרה.

הייתי בחדר שלי מ-1. לא יצאתי ממנו אפילו לרגע.

התקשרתי ליעל.

"יש פעולה?"

-"אני לא חושבת, אבל את יכולה לבוא, נדבר קצת..."

"אני יוצאת."

השארתי את החדר מבריק ומצוחצח, לבשתי גופיה לבנה, ג'ינס משופשף וקרוע (כמו שרק אני יודעת להרוס. ^_^ ),

שמתי על עצמי את השרשראות האהובות עלי, ויצאתי לקן.

אלוהים, כמה צחקתי שם.. זה עשה לי כל כך טוב. :}

יש לנו בקן 2 אוגרים, אז לבן קראנו.. אממ.. שכחתי חח ולבת קראנו כוס :} פחחח..

 

עכשיו חזרתי הביתה ואח שלי פה עם חבר שלו מנגנים בגיטרה בזמן שאני כותבת לי עדכון אחרי יום הזוי במיוחד :}

לפחות טוב לי עכשיו. <בערך. יש עוד כמה דברים שאני לא יכולה לכתוב פה :\ >

 

יומבורך,

 ג'ני.