שלוש שש שש אפס חמש

נראה שישראבלוג חזר לחיים. כל כך הרבה פעמים כבר ראה את האור שבסוף המסדרון הארוך שבין העולמות וחזר, בתקווה עם תובנות. חודש פברואר האחרון הוא החודש היחידי בשנים האחרונות בו לא עדכנתי את הבלוג שלי, כי ישרא לא עבד. קרו בו טלטלות שבשיאן הרגישו כמו טריפ אחד גדול. הגיע הרגע המיוחל בו המציאות לא מאפשרת לנו יותר למשוך באף כלום ואף אחד. חוזה השכירות התקרב לקיצו והגיע זמננו להגיע להחלטות אם ממשיכים ביחד או בנפרד. נכנסנו לסשן של שיחות אינסופיות שנמשך כמה ימים רצופים. כבר הכנתי את עצמי נפשית שזה הסוף. למעשה את המוות והפרידה כבר עברתי בתוכי אינספור פעמים בחודשים האחרונים, ואל הרגע הזה כבר הגעתי אחרת. הרבה יותר נוכחת, מיוצבת, מבינה מה רוצה ומה לא, וגם מבינה שלא אמות אם זה יגמר. אהיה בסדר ותשאר לי תקווה רבה למצוא לי אהבה מדויקת יותר.   חברים תמכו בי, כל אחד בדרכו המופלאה, והרגשתי שחכמתם מלווה אותי בתוך הסשן הכואב הזה, ולוקחת חלק פעיל בשינוי המציאות שלי (ושלו) לטובה. מזמן לא הרגשתי בהירה כל כך. מצב הקיצון הוציא ממני חדות של חרב דקה. כן הזלתי דמעות אבל לא נכנסתי לדרמות או הסטריות. יכולתי לשאת את השיח...