שלוש שש שש אפס חמש

  לא יודעת אם לכתוב, חשבתי אולי יטיב עמי לכתוב "דפי בוקר" (דרך האמן) כי כבר כמה ימים הכל רוחש וגועש ומעניין אבל גם מהיר וכאילו אי אפשר לתפוס את זה, וזה עמוס ויש רצון לנקז לאנשהו, וגם לשמור את הפנינים שבין הרפש ושאר הגיגי היום-יום. נזכרתי איך כשהייתי קטנה אהבתי את הקירות הצרים בשירותים בבית- מכוסים לבנים ורודות שהיו פעם באופנה, מבריקות כאלו, בדיוק מהחומר המתאים כדי להדבק לעור כזה, ובדיוק במרחק המתאים אחד מהשני כדי שאוכל להדחס ביניהם כמו תרנגולת ולדחוף עם שתי ידיי החוצה ולקבל מהם קונטרה ולטפס ככה מעל האסלה ולשחק שאני עפה. זה היה כיף ונזכרתי בזה כשהשתנתי אצל המטפל שלי בקליניקה אחרי התלבטות קלה אם להשתין שם או אצל סבתא, כי שם מוזר ואצל סבתא מסריח. 60 שניות של השתנה הרגישו כמו מסע של שנה. הכל גדוש, הכל מלא משמעות. חשבתי השבוע על זה שמאז שפגשתי את אלוהים בעצם לא יכולתי לחוש דיכאון יותר, ומצד אחד זה מעצבן כי לפעמים אני כאילו על הסף, אבל משהו בי פשוט יודע שזה לא רלוונטי, או לא יודעת איך לנסח. זה נהיה מעין דיכאון נטול עצב ואז זה מוזר כי זה לא בדיוק דיכאון. בכל מקרה זה עובר מהר בדרך כל...

  אתמול שאלתי את אהובי בחלום מה יקרה אם אקח כדורים פסיכיאטריים. בליבי חשבתי- "זה יעזור לי להיות בשקט פנימי, כמוך?" הוא ענה שזה ישנה לגמרי את היומיום. חשבתי שמתכוון שזה יעזור לי, אבל אז היה טוויסט בדבריו. הוא אמר שעל כל אישה שלא אוהבת את עצמה יש גבר שאוהב כפול, ונשק לי על הלב. זה בלבל אותי, כי חשבתי לעצמי בחלום שאולי חלק ממה שהוא אוהב בי זה את דמותי השברירית, שלא מעריכה את עצמה, שנשענת עליו. בחלום השתמע מהדברים שיתכן ויפסיק לאהוב אותי אם אוהב את עצמי. כאילו שאם אמלא את החור הזה לבד אף אחד אחר לא ימלא אותו יותר. זו מחשבה מעניינת מאד. יכול להיות שאני מפחדת לאהוב את עצמי כי חושבת שזה יגרום לי לאבד אהבה של אחרים? זה נשמע לי מופרך פתאום, כי הפחד שלי בעירות הוא שלא יאהב אותי כי לא אוהבת את עצמי, בדיוק הפוך מבחלום, שמה אוהב אותי דווקא בגלל זה. בחלום הוא גם אמר שיחסי המנהיגות בינינו ישתנו, ושאני אתחיל להוביל יותר בתחומים מסוימים. אם נסכם העלה שתי נקודות (שהן אחת)- אהבה ובטחון עצמי. אולי, המסר המרפא של חלום זה, אם כך, הוא שאני ניתנת וראויה לאהבה בכל שלב במסע האהבה העצמית שלי? שזה לא שא...