שלוש שש שש אפס חמש

  הפעם ללא מילים

  אוקיי, אז, וואו, מאיפה מתחיל?   מה שקרה זה שהטלתי ביצה ענקית, כמעט בגודל של כולי, ובגלל שהיא הייתה ענקית לא יכולתי להמשיך לבשל אותה בתוכי כי כבר לא היה לה מקום אז פשוט הטלתי אותה ככה כמו שהיא, רכה, כמעט בלי קליפה, חצי שקופה, זקוקה לחימום ומאה אחוז תשומת לב ועירנות כי פספוס קטן והלך עליה. וואלה נולדה פגה. ענקית אבל פגה.   אותו הדבר קרה לי עם התפוח. חתכתי לחצי ווואלה עץ תפוח התחיל לגדול בתוך התפוח. עכשיו, אני אומר לעצמי, ברור שאני אנסה לשתול את זה, אבל עדיין, זה לא נביטה מהסוג הרגיל. זה פג או תינוק מגודל אין לי מושג מה זה.   גם קרה שהתמקמתי בבית לא שלי. ידעתי שבעל הבית לא נמצא ובכל זאת באתי כי לא רציתי לשוטט ברחובות, וכי אני אוהב את בעל הבית, אבל אם הוא לא נמצא מה יש לי לחפש בבית שלו? קיצר שרפתי זמן, לא נגעתי בכלום, סתם הסתכלתי. אחר כך קיבלתי במתנה שקית מאפים מתוקים באופן מוגזם. מתוקים כמו ריח של יקינטון ורוד. ואז, הוא דיבר מתוכי. קול שלא שלי. שמה התחילו שקרים. תירוצים. נסיונות להיות אדם. ובהעדרי והעדר בעל הבית, מה מתאפשר? דבר מלבד שיחה שקטה. שתיקה רועמת רק מתון יותר...

  אני כאן בעל כורחי נלקח ממני ביתי לפעמים עולים על עץ מאוד גבוה ולא יודעים איך לרדת או שאי אפשר לרדת בלי ליפול לפעמים מרגיש שנופל נכון ולפעמים תוהה אם זה משנה מניח שזה משנה כי לנחות כמו חתול זה לא כמו לנחות על הראש או לשבור את המפרקת נפילה מפוקחת בקרת איכות יש לזה ובכל מקרה אני נווד עכשיו והמילים שלי גם הן נוודיות ואני פוגש את חסר הבית שאני לרוחב ולעומק ואני מרגיש שלא אכפת לי לקפוץ שיכור עכשיו לשחרר אחיזה עכשיו מי שקופץ שיכור חייו יכולים להנצל מעצם רפיון שריריו עוצמת ההתנגשות פוחתת מי שמשחרר אחיזה נופל ומגלה שיכול לעוף לעוף חזרה הביתה אם לא היה משחרר אחיזה כך או כך בשלב מסויים היה מתעייף ומחליק ויתכן שגם לא מצליח לעוף כי הכל בראש ואם החלקתי מה הסיכוי שלי לעוף? אני מבין אני מודה אני בר מזל ניצלתי אין לי מושג מה הלאה וגם לא מתיימר לתכנן או לדעת אך ממשיך לצעוד לפעמים בצעדים של יפנית קטנה ולפעמים צעדי פיל זקן ומגושם לפעמים מתגנבים צעדי ריקוד, אותם אוהב במיוחד אני תומך בתוכנית הגדולה החלק שלי בה הוא אהבה, חופש, ועניין באחר אהבה וחופש הן מילים ככ נתונות לפרשנות עכשיו כשאחזור ללוז צפוף אנ...