שלוש שש שש אפס חמש

אני אוהבת לכתוב כאן משהו כשמתחלף חודש סתם ככה כי הוא התחלף וכי חשוב לי שיהיה לפחות פוסט אחד בחודש, כי זה כלי לחקירה עצמית וזה חשוב בכל אופן אני כבר התעייפתי, שזה טוב, כי אני צריכה לקום בעוד איזה חמש שעות לעבודה ורצוי שארדם   סידרתי את הארון. ציירתי תשעה ציורים ותפרתי ארבעה כתרים וכפפה, מה שאומר שהעבודה אכן גורמת לי להצליח לפעול יותר בחיי הפרטיים ומחזק את הפוסט שכתבתי כאן אי פעם על זמן אבוד וכאלו.   גם המצברוח יותר טוב באופן כללי, למרות שקשה בבית. ההורים חוטפים התקפי חרדה לסירוגין, פעם היא פעם הוא נפגשים בסלון לסחר בקלונקס...  אני מצליחה איכשהו להיות רכה עם כולם, גם איתי וזה כנראה הדבר הכי חשוב שאני לומדת בשנה הזו וגם לאזן בין עשייה למנוחה באופן כללי ללמוד מה נעים לי ואיפה הגבולות שלי  [מינימום אנרגיה מקסימום תוצרת- עיקרון פרמקלצ'ר חשוב לחיים] למרות שמה זה גבולות בעצם     אתמול אמא שלי אמרה לי שאמרו לה שאין לה גבולות, ואז היא שאלה אותי מה זה אומר. אמרתי לה שתשאל את מי שאמר לה את זה...     בכל אופן, הלב שלי מלא באהבה וזה נעים נעים, ומדהים אותי כמה ש...