שלוש שש שש אפס חמש

  ראה שהקרוסלה שעליתי עליה לפני כמה ימים סוף סוף חדלה להסתובב.. וזה טוב למה היא הייתה מהירה הרבה יותר מדי ונהיה לי בחילה   אמרתי לאנשים ששאלו מה שלומי שאם הייתי נחש הייתי משילה עכשיו את העור ומצמיחה אחד חדש שוב כולו כואב, כאילו קטן מדי לעומת הגוף הגדל   פלאשבקים משוגעים מפעם, דברים שלא זכרתי, שישבו במגירות.. הבדיקת כינים בנצח בנות.. והילדים..עדי ויותם....וטליה... הילדים האלו   לא סתם המציאו את שלגיה עם עור לבן ושיער שחור. יש בהם משהו, באלה. גם אביב גפן כזה. ואפרופו אביב גפן אחרי כל הסחרחורת והצמרמורות והחום..והלא לצאת מהמיטה הזה... שלפתי את האורגנית וניגנתי זה היה קשה ושוב פלאשבקים מהילדות..נזכרתי בדיוק באסתי של אז..באיך זה היה להיות היא..... וזהו. האורגנית פה בחדר שלי. כשיגיע לי פסנתר יהיה לי פסנתר. כשאני אדע שמגיע לי, שהתאמנתי מספיק..   היום לא נסעתי ללימודים וגם מחר לא אסע. הגוף קרס טוטאלית ולמרות שעוד כמה ימים חופש זה כבר לא סבל דיחוי.   תנאים 5-6 בספר הכחול של שטיינר+נגינה=עוצר קרוסלות   מפחדת ללכת לישון..אולי גם כי כל היום נחתי ואני פוחדת לא להרד...

  אנשים מפחדים שיצפו מהם... כי אנשים תמיד מאכזבים..... ואני לא מצפה מאנשים סתם ככה.... אני מצפה רק מאנשים מאוד מאוד מסויימים.. שזה בדרך כלל ההורים וחברה הכי טובה או משו... שאני אומרת וואלה זה באמת קשר חזק... גם מבן זוג למדתי שאני צריכה לצפות, לפחות למעט, לבסיס, לפחות שיאהב אותי... אבל עכשיו אין בן זוג.   כולנו רוצים טוב בשביל עצמינו שורה תחתונה..וזה דבר מצויין... לכן אין לי מה לצפות מאנשים.. כי כל אחד עושה מה שטוב לו...   וזהו..אז אל תדאג..... אני מקווה שאתה לא מתכנן בתת מודע להעלם ולכן עושה לי הקדמות של 'אל תצפי'..... כי אמנם אני לא מצפה, אבל קצת נתפסתי ברשת שלך.....  ואם לא יצא מזה קשר, בכל מקרה אשמח לראות אותך עוד פעם אחת... לעשות סדר לא אוהבת להשאיר מאחורי מבולגן   אני לא מבינה מה הרעיון הזה של כל הזמן לבדוק אם אני מפתחת ציפיות או לא... באמת שכל הגברים אותו דבר.. אפשר לחשוב..כ"כ מפחיד...בחורה שרוצה אהבה......         ויש בי משהו שמתבייש לכתוב את זה, לא יודעת למה.... אולי כי תמיד אני מקווה שזה לא יחזור יותר... אבל זה חוזר... לא בעוצמות כמו...

הסיסמא והשם משתמש לבלוג. גם אם אני ארצה לשכוח האצבעות יזכרו... אני לא יודעת מה לכתוב. עוברת עלי תקופה משוגעת. לא כתבתי בכלל מאז היומולדת... מרגישה צורך לציין שהיה לי כיף מאוד ביום הולדת.. באו אנשים אהובים ושימחו אותי ואפילו קיבלתי מתנות יפייפיות.. נגמר החופש וחזרתי ללימודים.. שזה כבד רצח אבל זה סביל.. לא יודעת. כל השבוע מעניין חוץ מיום שני המקולל הזה שלא משנה מה אני עושה אני חוזרת בוכה הביתה.. אין מה לעשות כנראה ככה הגוף שלי מגיב כשהוא נמצא מהבוקר עד הערב במקום שהוא לא רוצה להיות... בקיצור אני במחסום כתיבה משוגע כבר תקופה.. ממש לא מצליחה לכתוב את המחשבות... אני מצליחה לפעמים על דפים אבל גם שם זה צולע.. כנראה שזה לא מחסום בכתיבה אלא פשוט אני לא מצליחה לקרוא למה שאני מרגישה במילים, לנסח את זה.. הכל פשוט מוזר מדי.. הזיה  הזיה מוזרררררררררררררררר תקופה מוזרה ולא הגיונית.. מאז שחזרתי מדרום אפריקה.. רק דברים מוזרים ומשוגעים קרו... מה זה? כבר יותר מחצי שנה.. בקיצור עוד 4 חודשים אני מסיימת שנה א' בתואר הדפוק הזה! ובעזרת השם אני מקווה להצליח לעשות מספיק כסף ולטוס.. אני כרגע מזילה ריר על הוד...

ואולי הוא כבר העניש.... בזה שבחורים מגודלים כמוכם חיים את החיים שלהם בצורה עלובה כ"כ. אם אתה תופיע לי בחיים, עוד פעם אחת, בקטע כזה מעצבן, נשבעת לך שזה הסוף המר שלך. אני אשמיד אותך יא בן זונה.. ואני יודעת שלמחשבות ולמילים יש כוח- עוד יותר טוב. אני שונאת לתפוס את עצמי על חם מאחלת למישהו חיים מחורבנים או יותר מזה- מוות... זה דבר נורא לעשות.. וכבר יצא לי לאחל לאנשים מסויימים מוות ואחרי כמה שנים להגיד "וואלה טוב שהוא לא מת.." אבל זאת ההרגשה המדוייקת כרגע לגביך, הכעס כ"כ כ"כ גדול.........   וזה בכלל לא אתה זה חברים שלך, אבל זה לא משנה כי תגיד לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה.   אין לכם פאקין כבוד לשום דבר ולאף אחד. אני לא מאמינה שלילה שלם ישנתי חרא בגללכם. תשרפו אמן.   ואני לא מאמינה שהוצאתם ממני כזה רעל, בדיוק ביום החגיגה שלי... חבל לי שהפוסט הראשון של חודש מרץ נראה ככה. אבל מה לעשות. ככה זה נראה.