שלוש שש שש אפס חמש

  הרבה זמן לא כתבתי.. בדרך כלל אני כותבת כשקשה אז זה כנראה אומר שלא היה צורך, שזה טוב בפעם האחרונה שהייתי אצל הפסיכיאטרית זה היה לפני ה11 לאוגוסט, ואני זוכרת שאמרתי לה שאני מבסוטית, וגם אני זוכרת שכבר איזה שבוע לפני שהגעתי אליה הייתי מבסוטית. זה קצת מפחיד לספור את הימים שאתה שמח בהם, אבל הרבה זמן לא הייתה לי תקופה נעימה וארוכה כלכך. לפעמים אני מפחדת שאני סתם בשיגעון, שאני ממציאה, שזה עוד מחלת נפש, שעוד מעט יבוא הבום הגדול, אבל משתדלת פשוט לקבל את השמחה ולהנות ממנה כמה שיותר, לגרש את המחשבות שמנסות להרוס לי וזה קשה, ותמיד כולם יודעים שזה הסוד וממש לא תמיד מצליחים, אבל מה ששונה בתקופה הזאת זה בדיוק זה זה ההצלחה בלשלוט על המוח שלך כשהוא מנסה לעשות לך רע. וכמובן שעדיין המחשבות מתרוצצות וכמה שיותר רזה יותר טוב וכמה בא לי לחתוך, אבל זה מגומד כלכך יחסית ללפני כמה חודשים נגיד...   חזרתי לעבוד, עובדים קשה מזיעים ולומדים המון.. בעזרת השם אני מאוד מאוד רוצה לסיים עם הרישיון, לחסוך כסף, לטייל.. ואחר כך הלוואי שאני ארגיש מספיק בשלה ואגש להתעסק עם מה שאני רוצה להתעסק. אני לא רוצה לכתוב...