שלוש שש שש אפס חמש

  ועייפה.. בוכה רוצה לחתוך לישון שהזמן יעבור לא לזכור אף אחד מהאנשים שהרשו לעצמם להתייחס אלי כמו זבל לשרוף לטוס לא לחזור להגיד הכל בפנים לצרוח אני שונאת את כולם אני שונאת את כולם   הלוואי ויכולתי להרדם עכשיו עד מחר בבוקר, אין לי כוח ליום הזה   דרך אגב- 42.

  אני לא יודעת למה אני מעדכנת חשוב היה לי לכתוב שאני מרגישה קצת יותר טוב ונראה לי שאני אוכל לסחוב את עצמי בחודש הקרוב אני רוצה שהדברים כבר יקרו צריך לסחוב לפחות עד סוף אוגוסט....צריך לטוס לאמסטרדם קודם. זה יעבוד זה חייב לעבוד עד סוף אוגוסט אני מתפקדת, אחר כך כבר מתחיל סיפור חדש

  אמנות בהתהוות. 67. חרפון ופחד.

  החודש הקודם נמשך חודשיים משהו השתבש אין לי משפחה יותר כלומר, יש לי אמא ואבא ואחות ואח   אבל אין לי אמא ואבא ואחות ואח.   הבית הלך זהו אין יותר...לא חשבתי שזה יקרה. אבא ואמא רבים ואמא מספרת לאבא איך היא תעזוב את הבית והוא ימות לבד כמו כלב. אבא התחיל להתחרפן כל כך שאני לא אתפלא למצוא אותו בקאסט של רוקי עוד כמה ימים אורי כנראה פשוט הריח באיזשהו שלב שכדאי לו לעוף מפה, ואין לו מושג, אין לו מושג מה הולך בבית וגם לא נראה לי שאכפת לו הוא בעולם אחר והוא לא מחובר. הוא פשוט לא מחובר למציאות, אני חושבת שהוא יותר מחורפן ממני.   אני ויפעת נשארנו. מתחילות לדבר על זה שאנחנו הכי בריאות ואיך נוכל להמשיך להיות בריאות אם ככה מתעוררים בבוקר? בא לי לרצוח את האיש שכתב את השיר 'שבת בבוקר יום יפה..' כל שבת להתעורר לצעקות. לא להבין למה יצאתי מהמיטה בכלל.. אני שונאת את הבית אני שונאת את הבית אני רוצה לעוף מפה הבית פשוט התפרק זהו ברגע שאני יוצאת מהבית תוך שלושה ימים אמא ואבא אוכלים אחד את השני   ואין אהבה  מאתמול ב5 אחר הצהריים אני ממלאת את עצמי בחומרים שמשכיחים. עכשיו עוד מעט 5 אחר...